זהר

רנא) תקונא קדמאה. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא, ובטש בתחות שערא דרישא, מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי, עד רישא דפומא.

פירוש הסולם

רנא) תקונא קדמאה וכו׳: התקון הראשון. השערות מתתקנות מלמעלה, מפאתי הראש, ויוצא ניצוץ ההוא, ניצוץ הקשה, ויוצא מכלל אוירא דכיא, ובוטש מתחת שערות הראש, מתחת קווצות השער שעל האזנים, ויורד נימין על נימין, לפני פתח האזנים, עד תחלת הפה.
פירוש. שיש ב׳ מיני מוחין בז״א, יש ד׳ מוחין שהם בבחינת או״א עלאין, שחו״ב שלהם נבחנים לאוירא דכיא ואשא דכיא, והדעת לאשא סתם ואוירא סתם, מטעם שהי׳ שנכנסה באור בינה והיתה לאויר, אינה יוצאת משם לעולם. ויש בחינת ג׳ מוחין. שהם בבחינת ישסו״ת, שהי׳ יוצאת מאויר, והבינה חוזרת להיות אור החכמה. (כנ״ל אות קפ״א וקפ״ב ע״ש). גם ידעת שהשערות נמשכות מפנימיות הראש בסוד מותרי מוחא, שהיו שם לבושין דג״ר דחכמה, ומכח המלכות שעלתה לבינה בסוד הפרסא, שמיעטה קו השמאל מג"ר נסתלק אור הג"ר ההוא לשורשו, והלבושים שהיו או״ח נשארו ויצאו מראש בבחינת פסולת להיותם ריקנים מאורותיהם. ונבחן שהמסך הזה ששימש בבינה עלאה, בסוד או״א עלאין, שבינה היתה שם בכלל אוירא דכיא והיתה נקראת אשא דכיא, נפרדה מבחינת אוירא דכיא, וירדה לאויר סתם, שהיא בימין ושמאל שבדעת הנקראים אוירא סתם ואשא סתם, דהיינו לבחינת הפרסא המבדלת ומסיימת את או״א, ששם עלתה המלכות דמדת הדין ונכללה בבינה. ומשם בטש ניצוצא דמדת הדין באמצע פרצוף השערות דהיינו מתחת שערות רישא, ונחלקו השערות לכו״ח עד פאתי הראש, שה״ס שערות רישא, ומפאתי הראש ולמטה ירדו בינה ותו״מ ונעשו לשערות דיקנא.
וז״ש, מתתקן שערא מלעילא, ששערות דיקנא מתתקנות משערות רישא, ומפרש, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא דהיינו ניצוץ המסך דבינה עלאה הנקראת אשא דכיא מטעם שמחוברת באוירא דכיא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא, שהניצוץ יורד מבינה עלאה למקום הפרסא שמתחת חו״ב עלאין, ששם כלולה המלכות דמדת הדין, שאינה בבחינת אוירא דכיא, ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין, שבוטש באמצע פרצוף השערות שהוא בסיום שערות ראש תחת קווצות השער שעל האזנים, ונבקע פרצוף השערות לב' חצאים לכו״ח, ולבינה ותו״מ, שכו״ח נעשו לשערות ראש ונסתיימו מתחות קוצין דעל אודנין, ובינה ותו״מ דפרצוף השערות נעשו לשערות דיקנא, ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא וירד, תקון הא' דשערות דיקנא, מלפני פתח האזן עד תחלת הפה. כי שערות רישא, שהם כו״ח דשערות נדבקו בגלגלתא דהיינו בראש ז״א, ובחינת בינה ותו״מ דשערות יצאו מבחינת ראש ונדבקו בתחילת הגוף שה״ס הלחי התחתונה דראש ז״א. (ע״ד שנתבאר לעיל באות צ״ה ע׳יש) וע״כ נתפשט תקון הא׳ דדיקנא בלחי התחתונה מפתח האזנים עד תחילת הפה.