זהר

רנא) ת״ח, יצחק מה כתיב ביה, ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו, אמר, דא לא אתעדי, אלא מטלא דשמיא דנגיד על ארעא. אמר רבי יוסי, ומשמני הארץ, בכלא ברכיה. מ״ט. בגין דחמא ליה בשערא, אמר למעבר דא, ומשמני הארץ אצטריך, ולא זוהמא דארעא, דהאי זוהמא הוא דארעא, וכד טלא דשמיא ומגדא דארעא מתחבראן אתעבר האי זוהמא.

פירוש הסולם

רנא) ת״ח יצחק מה וכו׳: בוא וראה, יצחק, מה כתוב בו. ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו. אמר, זה אינו חסר אלא מטל השמים הנוזל על הארץ. כלומר, שאינו חסר אלא משפע ז״א בלבד שנקרא שמים, שהוא אור החסדים. להיותו מרכבה לז״א, אבל אינו צריך להארת החכמה, ובכל ברכו, בין בחסדים ובין בחכמה, ר׳ יוסי, גם ומשמני הארץ כתוב, דהיינו הארת החכמה, ובכל ברכו, בין בחסדים ובין בחכמה, מהו הטעם שברכו בהארת החכמה, משום שראה אותו בשערות, דהיינו דינים, אמר, כדי להעביר ממנו זה, אל משמני הארץ הוא צריך, שהוא הארת החכמה. אבל לא זוהמא של הארץ, כמו הסטרא אחרא שיונקת מזוהמא של הצפרנים (כנ"ל אות רמ״ח) כי זוהמא זו היא מן הארץ, שהיא המלכות, וכשטל השמים ומגד הארץ, שהם ז״א ומלכות, מתחברים, נעברת הזוהמא ההיא.