זהר

רמ) דאלמלא לאו הכי, ובאסורא הוה, לא שבקה קב"ה לגביה. והיינו דכתיב לסהדותא, וינחם דוד את בת שבע אשתו. סהדותא דאשתו היא, ודאי אשתו, ובת זוגו הות, דאזדמנת לגביה, מיומא דאתברי עלמא. הא סהדותא דלא חב דוד חובה דבת שבע כדקאמרן.

פירוש הסולם

רמ) דאלמלא לאו הכי וכו': כי אם לא היה כן, ובאיסור היה, לא היה הקב"ה עזב אותה אצלו. והיינו שכתוב לעדות, וינחם דוד את בת שבע אשתו. שזה עדות שהיא אשתו, ודאי אשתו ובת זוגו היתה, שהיא מוכנת לו מיום שנברא העולם. הרי עדות, שלא חטא דוד החטא של בת שבע, כמו שאמרנו.