זהר

רמ) ואי תימא, וכי לא הוה ידע יעקב, דעד כען לא אשתלימו שבטין. אף על גב דאתיליד יוסף, מאי טעמא לא אוריך עד דיתיליד בנימין, וישתלימו שבטין. אלא, יעקב בחכמתא עבד, ומלה ידע, אמר, ודאי אי אשתלימו הכא כלהו שבטין, הא ידענא, דתקונא דלעילא שריא עלייהו כדקא יאות, ובארעא דא, לא ליבעי דישתלימו, אלא בארעא קדישא.

פירוש הסולם

רמ) ואי תימא וכו': ואם תאמר, וכי יעקב לא היה יודע, שעד עתה עוד לא נשלמו השבטים, אע"פ שנולד יוסף. מהו הטעם, שלא חכה עד שיולד בנימין, וישלמו השבטים. ומשיב, אלא יעקב עשה בחכמה, וידע הדבר, שעוד לא נשלמו השבטים, אמר ודאי אם יושלמו כאן כל השבטים, הרי אני יודע שתקון העליון יניח עליהם כראוי, ובארץ הזו איני רוצה שיושלמו, אלא בארץ הקדושה.