פירוש הסולם
רמ)
ודא תליתאה תקונא וכו': וזה השם השלישי, הוא תקון השופר להוציא הקול. וכיון שהקול ההוא יצא בתוקפו של התחלת הקול, יצא בתקפו של אותו שתקע אותו, אותה התחלת הקול נקראת
הויה בניקוד אלקים, דהיינו ה
י' בשוא, וה
ה' בחולם, וה
ו' בחיריק. כי התוקף ההוא של התחלת הקול, הוא, שחוזר למקומו ואינו נגלה כשאר השמות, אח"כ כשנתפשט הקול בהתפשטות של מנוחה, אז נקרא
הוי"ה בניקוד שוא חולם קמץ כדרכו. שהוא השם הנגלה.
פירוש. הקו השמאל דבינה, דהיינו בינה ותו"מ שלה, הנקראים ישסו"ת, נקראים שופר, שה"ס אתוון
אל"ה דאלקים, המעלים את ז"א לבינה. ותקון השופר, ה"ס יחוד שמאל בימין, שזה נעשה ע"י ז"א שעלה לבינה, ונעשה בסוד הדעת המיחדת חו"ב, ואז נתתקן השופר, שיוכל להאיר למטה. וז"ש,
ודא תליתאה, הוא
תקונא דשופר, שה"ס הדעת המתקן את השופר, שה"ס קו שמאל ומיחדו בימין, שמטרם זה אין השופר יכול להאיר. ובשביל שתקון זה נעשה ע"י ז"א בסוד הדעת, השיג גם ז"א ג' קוין חו"ב ודעת. בסוד תלת מחד נפקי. חד בתלת קיימא
(כנ"ל בזהר בראשית א' אות שס"ג. דף רפ"ז ד"ה תלת ע"ש) שכל האורות שהתחתון גורם בעליון זוכה בהם התחתון, וכיון שז"א גרם ליציאת ג' קוין חב"ד, השיג גם הוא ג' קוין. הרי שבשביל שתקונא דשופר נעשה ע"י ז"א, ע"כ זכה בג' קוין שלו, וז"ש,
ודא תליתאה, תקונא דשופר לאפקא קלא. ז"א נקרא קול, ומשום שהשם הג' שהוא דעת תקן את השופר, ע"כ יצאו ג' קוין לז"א הנקרא קול. כי כיון דג' יצאו מאחד, שהוא ז"א, קבל גם האחד ג' קוין, ומתחילה מקבל ז"א ב' הקוין הראשונים, שהם ימין ושמאל. ואז נסתמו אורותיו כמו השופר מטרם שהדעת תקנה אותו. ואח"כ נמשך לו הקו הג', המיחד ימין ושמאל ואז נפתחו אורותיו ונתתקן.
וז"ש,
וכיון דנפק ההוא קלא בתקיפו דשירותא דקלא, וכיון שהקול הזה יוצא בתקפו של התחלת הקול, כלומר כשמקבל רק ב' קוין ימין ושמאל, מטרם שהספיק לקבל את הקו האמצעי,
נפיק בתוקפא דההוא דתקע ליה, יצא באותו תוקף הדין כמו השופר שתקע את ז"א, דהיינו בדינין דשמאל שאינו מיוחד עם הימין.
ההוא שירותא דקלא התחלת הקול הזה, שהוא בדינין דשמאל
איקרי הוי"ה בנקוד אלקים. משום שתוקף הדין של ההתחלה שהיתה בשופר מטרם שהדעת תקנתו, שאז נקרא השופר, אלקים, חזר למקומו, בז"א. וז"ש
בגין דההוא תוקפא דשירותא שתוקף הדין דשמאל שבהתחלה, שהיתה בשופר,
תב לאתריה. בקו שמאל דז"א,
ולא אתגליא כשאר שמהן, ואין האורות שלו מתגלים כשאר השמות. וע"כ ניקודו בניקוד אלקים. ה
י' בניקוד חטף סגול כמו ה
א' דאלקים. ה
ה' בחולם, כמו ה
ל' דאלקים. ה
ו' בחירק, כמו ה
ה' דאלקים. כי ז"א בעצמו נקרא הויה, והניקוד שבו, המורה על הארת החכמה שקבל מבינה, הוא בניקוד אלקים, שהוא דינים. מטעם שהשמאל אינו מיוחד עדיין בימין. כי האותיות בכל מקום ה"ס ז"א, והנקודות בכל מקום ה"ס רוח החכמה המחיה את האותיות, המקובל מבינה. וז"ש,
כד אתפשט קלא בפשיטו דנייחא דהיינו שנמשך בו הקו הג', הקו האמצעי, שאז מתפשט ז"א התפשטות של מנוחה דהיינו שאין עוד מחלוקת בין ימין לשמאל,
כדין אקרי הויה בניקוד שבא חולם קמץ, שמא דאתגליא, שהוא שם שמגולה, ואין בו דינים.
