זהר

רמ) בההוא קלא דעייל באודנין, אתמשכאן ומתערן כולי האי, בגין כך כתיב, וישמע יי׳ ויחר אפו ותבער בם אש יי׳. בההיא שמיעה דההוא קלא, אתער מוחא. תנא, כתיב הטה אלהי אזנך, כלומר ארכין. שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין, דתליין באלין אודנין. וכלא אתקרון אזני יי׳. ומה דאתמר הטה יי׳ אזנך, אזנך בזעיר אפין אתמר.

פירוש הסולם

רמ) בההוא קלא דעייל וכו׳: בקול ההוא שנכנס באזנים נמשכים ומתעוררים כל זה הנ״ל, משום זה כתוב, וישמע ה׳ ויחר אפו ותבער בם אש ה'. כי בשמיעה ההיא, של הקול שנכנס באזן מתעורר המוח, שמשם מושך הקול, רחמים לצדיקים, ונקמות על הרשעים. למדנו, כתוב, הטה אלקי אזנך וראה. כלומר השפל. דהיינו שיוריד וישפיל העקימא שבאזן, למקום הקול ויעלה את קול התפלה לתוך פנימיות האזן ששם המוחין (כנ״ל אות רל״ז) שש מאות אלף רבוא הם בעלי כנפים התלויים באלו אזנים וכולם נקראים אזני ה׳. ומה שנאמר הטה ה׳ אזנך, אזנך, בז״א נאמר. כי מעשי התחתונים מגיעים כך עד ז״א.
פירוש. כבר ידעת שהחכמה הנמשכת בעולמות הוא מבינה החוזרת לראש א״א, ומקבלת ממנו חכמה. ולפיכך נבחנת הארת החכמה על שם א״א, שספירותיו בסוד מאה אלף, וכיון שמקובלים ממנו רק ו״ק דחכמה, הם שש מאות אלף. ועם החסדים הנמשכים מעתיק, שספירותיו בסוד רבוא רבבן, הם נעשים שש מאות אלף רבוא. וזהו חשבון כללי של כל המוחין היוצאים למטה ע״י העקום שבאודנין, שבז״א, במשך שתא אלפי שני עד גמר התקון. וז״ש שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין. ונקראים בעלי כנפים, על שם הכיסוים שהם מקבלים מן הפרסה דז״א, שה״ס עקימא דאודנין, שבהם יורדים ועולים באויר, שבעת קטנות נכנסת הי׳ באור, והם יורדים לבחינת ו״ק, ובעת גדלות יוצאת הי׳ מאויר והורד הפרסא, והם עולים ומקבלים על ידה בחינת ג״ר. ונמצא שהן פורחים על ידה באויר כמו בכנפים, וע״כ נקראים המוחין מאריהון דגדפין דתליין באינון אודנין, כלומר בעקימו דאודנין.