זהר

רמט) ת"ח, בההוא דלבר, כל מה דאוסיף גרע, וסימניך פרי החג, דמתמעטין ואזלין. אוף הכא נמי, במה דלגאו כתיב, ואת המשכן תעשה עשר יריעות. במה דלבר כתיב, עשתי עשרה יריעות. אוסיף אתוון וגרע מחושבנא. אוסיף חושבנא וגרע, אוסיף חושבנא, דכתיב ארך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה. וכד סליק לחושבנא, סליק לחושבן ד"ל. דלית בכל אינון זיני מסכנותא, כההוא דאקרי ד"ל, ובג"כ כד סליק לחושבנא יתיר, סליק בגריעו.

פירוש הסולם

רמט) ת"ח בההוא דלבר וכו': בוא וראה, באותו שמבחוץ, דהיינו ביריעות עזים, כל מה שמוסיף גורע. וסימנך, פרי החג שמתמעטים והולכים, משום שמקריבים אותם על אומות העולם, שהם חיצונים, אף כאן כך, במה שבפנים כתוב, ואת המשכן תעשה עשר יריעות, במה שמבחוץ כתוב, עשתי עשרה יריעות. מוסיף אותיות, דהיינו שמוסיף ע' על שתי עשרה, וגורע מחשבון, שנגרע א' מחשבון שתי עשרה מחמת הוספת ע' על שתי עשרה. ומוסיף חשבון, וגורע, מוסיף חשבון, היינו שכתוב, ארך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה, ויריעות הפנימיות לא היו אלא כ"ח ארך, וכשעולה לחשבון, נגרע, שעולה לחשבון ד"ל. שאין קשה בכל מיני השמות של עניות, כאותו שנקרא דל. ומשום זה. כשעולה יותר בחשבון, הוא עולה בגרעון.