חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת

אות רמט

זהר

רמט) תא חזי מה כתיב, בקדמיתא, ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה וגו'. כמה דאתמר, דמאריה דביתא, יהב ליה רשו למיעאל. לבתר אתתא אמרה ליה לנפקא. בקדמיתא עאל ברשותא דבעלה, לסוף נפק ברשו דאתתא. מכאן אוליפנא, מאריה דביתא יעיל, ואתתא תפיק, הה"ד ויאמר אלקים אל נח לאמר צא מן התיבה. דרשו הוה בידהא, לאפקא ליה לאושפיזא, ולא לאעלא ליה.

פירוש הסולם

רמט) תא חזי מה וכו': בוא וראה מה כתוב מתחילה, מקודם הכתוב ויברך וגו' כתוב,ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך, אל התיבה וגו'. בהכניסה לתיבה כתוב ויאמר הויה, שהוא ז"א. ובהיציאה נאמר ויאמר אלקים, שהיא הנוקבא דז"א. הוא כמו שאמרו, שבעל הבית שהוא ז"א, נתן לו לנח רשות להכנס, ואח"כ אומרת לו האשה לצאת שהיא נוקבא דז"א, הוא נכנס מתחילה ברשות הבעל, ז"א, ולבסוף הוא יצא ברשות האשה. שהיא, הנוקבא דז"א. מכאן למדנו שבעל הבית יכניס האורח לביתו, והאשה תוציא אותו. וז"ש ויאמר אלקים לנח צא מן התיבה, כי רשות היה בידיה להוציא את האורח, ולא להכניסו.
ויש להבין הדברים משורשם, כי איזה דמיון יש כאן, לענין אורח ובעלי אכסניא. וצריך שתדע, שבשעה שהאדם הוא בכל השלימות נבחן ליושב בית. שמלת בית רומזת על הנוקבא דז"א המאירה במוחין דג"ר, בסו"ה בחכמה יבנה בית. ולפיכך אותם המקבלים ממנה נבחנים ליושבי בית. אמנם בעת שהאדם צריך לתקונים, כי אינו בשלמות, הרי הוא צריך לשמירה שלא יתאחזו בו החיצונים להחטיאו, וע"כ הוא מוכרח לצאת מן הבית, כי אסור לו לקבל מוחין הגבוהים הללו, מפחד שלא יינקו ממני החיצונים, ומחוייב לצאת לדרך ה', דהיינו לקבל התקונים הצריכים אליו, ומותר לו בעת הזה לקבל מוחין מבחינת זווג ז"א ולאה, כי להיותם בחינת אור החסדים המכוסים מחכמה, אין מהם שום יניקה לחיצונים. ומוחין הללו מכונים אכסניא, כי הם מיועדים בשביל עוברי דרכים. ולפיכך, אע"פ שנח צדיק תמים היה, מ"מ הוא מדמה אותו לאורח עובר דרך, והוא מטעם, שבעת המבול, שניתן רשות להמשחית, היה צריך גם הוא לשמירה מפניו, (כנ"ל דף ס"ד אות קע"ו) וע"כ היה אסור לו לקכל מוחין מבחינת בית, אלא מבחינת אכסניא, המשומר מפני החיצונים, דהיינו כמו עוברי דרך. ומוחין הללו דאכסניא. מיוחסים לז"א הנק' הוי"ה, מטעם שהם נמשכים מבחינת חג"ת שהוא ז"א. אבל מוחין מבחינת בית, מיוחסים רק להנוקבא הנקראת אלקים, משום שמוחין דחכמה אינם מגולים בשום מדרגה באצילות אלא בהנוקבא, (כנ"ל ב"ב דף ט"ז אות ל'). ומתיישב בזה הקושיא שהקשה, למה בביאתו אל התיבה נאמר השם הוי"ה, וביציאתו השם אלקים. כי התבה היא כמו בחינת אכסניא, וע"כ כשנאמר לו בא אתה וכל ביתך אל התיבה, שיהפך בחינת בית שלו שהוא א"ב ביושר לבחינת תיבה שהוא א"ב למפרע, (כנ"ל דף ס"ד ד"ה פירוש) שהם בחינת מוחין דאכסניא, המיוחסים לז"א הנק' הוי"ה, ע"כ נאמר הויה. שז"ס שהבעל, ז"א, מכניס האורח אל האכסניא, כי ממנו נמשכים המוחין כנ"ל. אבל להוציאו מבחינת תיבה ולהחזירו לבית, דהיינו למוחין דג"ר, שהם רק ברשות הנוקבא כנ"ל, צריכה ע"כ הנוקבא הנקראת אלקים להוציאו, דהיינו להשפיע לו המוחין דבית. וע"כ נאמר השם אלקים בעת ההוצאה, כמ"ש וידבר אלקים אל נח לאמור צא מן התיבה, וכן הוא בהוצאת האורח מהאכסניא אל הבית. ואין להקשות הלא יש הרבה מדרגות בינתים, שאפשר לקבלם גם מז"א. והוא כי המדובר הוא במי שכבר השיג המוחין דבית, כמו נח, אלא שיצא ממנו לאכסניא משום איזה טעם, כנ"ל, וע"כ ודאי באותו רגע שנתבטל הטעם ויוצא מהאכסניא תכף שב להבית, שזה תלוי, ברשות הנוקבא בלבדה, כמבואר.