זהר

רמט) בנב״ל: ב״ן ל״ב, בההוא זמנא ב״ן יעול להיכליה, דאיהו ל״ב. ואתמר ביה, וטוב לב משתה תמיד. ומה דאתמר בקדמיתא ויתעצב אל לבו בגין חייביא, מיד דאתאבידו אתקיים ביה ובאבד רשעים רנה.

פירוש מעלות הסולם

רמט) בנב״ל ב"ן ל״ב וכו׳: בנב״ל הוא צרוף ב״ן ל״ב, ב״ן שה״ס ז״א בן הבינה, בסוד בן י״ה, יכנס להיכלו היינו מלכות, שהיא נקראת ל״ב ע״ש ל״ב נתיבות החכמה הנגלים בה, ונאמר בו וטוב לב משתה תמיד, והארת חכמה היא מוחין דשתיה. ומה שנאמר מקודם בעת הגלות, ויתעצב אל לבו, מפני הרשעים, הנאחזים בהארת החכמה, שבמלכות, כי בשאר הספירות שכולן מאירות בחסדים, נאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, אלא במלכות לבדה שבה מאירה הארת החכמה נאחזים הדינים והקליפות. מיד שהם נאבדים מתקיים בו ובאבוד רשעים רנה, (עיין רע״מ פנחס אות של"ט).