זהר

רמח) רזא דחושבנא לגו, דאיהו רזא ל"ב. ובההוא חושבנא דלבר, מה כתיב, ועשית יריעות עזים. יריעות עזים, אמאי עזים. אלא רזא דגוונא דיליה, למיהב דוכתא ברזא דקודשא, ובג"כ יריעות עזים ודאי. כתיב אל גנת אגוז ירדתי וגו', הא אוקמוה, אבל מה אגוז אית ליה קליפה, דסחרא וחפייא על מוחא, ומוחא לגו, אוף הרי בכל מלה דקודשא, קדושה לגו, וסטרא אחרא לבר. ורזא דא, רשע מכתיר את הצדיק. ועל דא אקרי אגוז, והא אוקמוה.

פירוש הסולם

רמח) רזא דחושבנא לגו וכו': הסוד של החשבון בפנים ביריעות שש משזר וגו' הוא סוד ל"ב נתיבות החכמה כנ"ל, ובחשבון ההוא שמבחוץ, מה כתוב, ועשית יריעות עזים. למה עזים. הרי השם עזים מורה על דינים עזים וקשים. ומשיב, אלא סוד הגוון שלו הוא לתת לו מקום בסוד הקדושה, דהיינו שיכסה על הקדושה, ומשום זה צריכים יריעות עזים ודאי. שהדינים שבהן שומרים על הקדושה, שלא יוכלו החצונים להדבק בקדושה, דהיינו במשכן דיריעות שש משזר וגו'. כתוב, אל גנת אגוז ירדתי וגו'. והעמידוהו, אבל מה אגוז, יש לו קליפה המסבבת ומכסה על המוח שבו, והמוח בפנים. אף כך בכל דבר של קדושה, הקדושה בפנים והסטרא אחרא בחוץ. וז"ס רשע מכתיר את הצדיק. וע"כ נקרא אגוז. וכבר העמידוהו.