זהר

רמח) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. א"ר יוסי, האי קרא קשיא, האהלה, לאהל שרה אמו מבעי ליה, מאי האהלה. דאהדרת תמן שכינתא, בגין דכל זמנא דשרה קיימא בעלמא, שכינתא לא אעדי מינה, ושרגא הוה דליקת, מערב שבת לערב שבת, והוה נהיר כל אינון יומי דשבתא, בתר דמיתת, כבתה ההיא שרגא, כיון דאתת רבקה, אהדרת שכינתא, ושרגא אדליקת. שרה אמו: דדמיא לשרה בכל עובדהא.

פירוש הסולם

רמח) ​ויביאה יצחק האהלה שרה אמו: אמר ר' יוסי. מקרא זה קשה, כתוב האהלה, לאהל שרה אמו היה צריך לכתוב, מהו שכתוב האהלה. ואומר, כי חזרה שם השכינה הנקראת אהל, וע"כ כתוב האהלה, שהיא השכינה. משום כי כל זמן ששרה היתה נמצאת בעולם, לא נסתלקה ממנה השכינה, ונר היה דולק מערב שבת לערב שבת, והיה מאיר כל ימות השבוע. ואחרי שמתה, כבה הנר, וכיון שבאה רבקה, חזרה שם השכינה, והנר חזר ונדלק. שרה אמו, פירושו, שדמתה לשרה בכל מעשיה.