זהר

רמח) חד עויר הוה אזיל קריב לגבון, לאבעא חולקהון. קריב לההוא חיזו דחיין וחיזו דמותא, אתקיף ביה, אחיד בגופיה, חברא דיליה הוה קרי, ושמת שכין בלעיך אם בעל נפש אתה. לא אצית, ולא ארכין אודניה, עד דנפיל ומית.

פירוש הסולם

רמח) חד עויר הוה וכו': עיור אחד היה הולך וקרב אליהם, דהיינו אדם הראשון, לבקש חלק מהם. וקרב לאותו מראה החיים ומראה המות, דהיינו לעץ הדעת טוב ורע, החזיק בו, ואחז בגופו. חבירו, דהיינו שלמה המלך, היה קורא עליו, ושמת שכין בלועיך אם בעל נפש אתה. אדם הראשון לא הקשיב ולא הטה אזנו עד שנפל ומת.