זהר

רמח) נהורא דלהון חד אתחזי. וכד מתגלגלי, אתחזן חמש גוונין דנהורין. בכל עמודא ועמודא. עמודין אלין כלהו חללין מלגאו. וכד סלקי ונחתי, נפקי מנייהו שלהובין דנורא, בגווני חיזור ושושן. לעילא מכל עמודא ועמודא, אית תלת תפוחין, דבטשי בהו תלת גוונין, סומק ירוק וחוור. בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי, משלהובא ירוקא דאשא, ולא משתככי לעלמין. ולית מאן דיקום עלייהו.

פירוש הסולם

רמח) נהורא דלהון חד וכו׳: האור של העמודים, נראה אור אחד, וכשמתגלגלים נראים בכל עמוד ועמוד חמשה אפנים של אור. עמודים אלו חלולים המה כולם מבפנים, וכשעולים ויורדים, יוצאות מהם להבות אש כעין כפתור ופרח. למעלה מכל עמוד ועמוד יש שלשה תפוחים, שמזדווגים בהם ג׳ צבעים, אדום ירוק לבן, ובכל צבע וצבע לוהטות אותיות בולטות, מלהבות אש ירוקות, ואינם שקטים לעולם. ואין מי שיעמוד עליהם וישיג אותם.
ביאור המאמר. כבר ידעת שסוד השלמות באה בי״ב בחינות, שה״ס חו״ג תו״מ שבכל אחד ג׳ קוין. והעזרה, ה״ס מלכות, המקבלת אלו י״ב בחינות מתנה״י דז״א, ונקראים אצלה י״ב שבטים. ועד״ז הכלל ישראל, מחולק לי״ב שבטים, שכל שבט מקבל מבחינה שכנגדו בי״ב הבחינות שבעזרה, שהיא המלכות. וסוד הפתחים כבר נתבאר לעיל, (פרשת ויקהל אות קל״א בהסולם) ותראה שם שהמסך החוצה בין כו״ח של המדרגה ובין בינה ותו"מ שלה, שהמסך הזה מוריד בינה ותו״מ של המדרגה למדרגה תחתונה בעת קטנות. ומחזיר ומעלה את הבינה ותו״מ של המדרגה, ביחד עם המדרגה התחתונה המחוברת בבינה ותו״מ אלו, בעת גדלות, הנה המסך הזה נבחן לפתח בשביל התחתונה, כי לולא המסך הזה לא היה שום מציאות שיוכל התחתון להכנס לעליון ולקבל ממנה אורותיו. כמ״ש שם, עש"ה. והנה נשמות ישראל הן מעולם הבריאה, שהן מדרגה תחתונה של המלכות. ונמצא שהמסך שמתחת כתר וחכמה שבי״ב בחינות דעזרה, שהיא המלכות, מוריד הבינה ותו״מ די״ב בחינות שבמלכות, לי״ב השבטים של ישראל, בעת קטנות, ואותו המסך חוזר ומעלה את הבינה ותו״מ עם י״ב שבטי ישראל אל מדרגת העזרה שהיא המלכות, בעת גדלות. ונמצא שהמסך שמתחת חו״ב שבכל בחינה שבעזרה, הוא הפתח להעלות את אותו השבט שבישראל, שבינה ותו״מ דאותה הבחינה היו מלובשים בו בעת קטנות. וז״ש (באות רמ״ג) בהאי עזרה אית י״ב פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. דהיינו י״ב המסכים שמתחת כו״ח די״ב בחינות שבמלכות הנקראת עזרה, אשר הבינה ותו״מ דכל בחינה ובחינה מלובשת בהבחינה שכנגדה בנשמות די״ב שבטי ישראל. וז"ש, בפתחא חדא כתיב ראובן ובפתחא וכו׳ וכן כל שבטיא דישראל. כי במסך דכל בחינה, נבחן הבחינה שכנגדה בי״ב שבטי ישראל. מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן, אי משבטא דראובן איהו. דהיינו שבינה ותו״מ דאותו בחינה מלובשים בו בקטנות, מקבלין ליה פתחין, כלומר, שבעת גדלות, בזמן הראיה, שהמסך מעלה את הבינה ותו״מ שלו, נמצא מעלה גם אותו השבט המחוברים מעת קטנות בבינה ותו״מ אלו. ואי לא, פלטין ליה לבר, שאם אינו מחובר בבינה ותו״מ של אותו בחינה, לא יוכלו להעלותו, כי אין לו שום מגע עמו. וכן בכלהו. ובדא יתחקקון, וישתמודען כל חד וחד, יתחקקון, פירושו קטנות, כי כל אחד ואחד נמצא נחקק בעת קטנות, מבינה ותו״מ שבבחינה שכנגדו בהפתח דעזרה, שהוא המסך, כי המסך מוריד, בינה ותו״מ של בחינתו שבמלכות, אליו בעת קטנות. ועל דרך זה, וישתמודען, שפירושו גדלות, שאז המסך מעלה אותו, מחמת שבינה ותו״מ דבחינתו נמצאים בו.
ונודע שד׳ ספירות תנה״י דז״א, דהיינו מחזה ולמטה מלובשים במלכות (כנ"ל ויקהל אות ש״י ד״ה וצריך) דהיינו בעזרה. והם כלולים זה מזה, באפן, שכל אחת ואחת מתנה״י כלולה מכל ד׳ ספירות תנה״י, כי היסוד כלול מתנה״י וכן ההוד כלול מתנה״י וכו'. ובהיות בהם המוחין מבינה, נחשבת כל ספירה למאה ספירות כמו הספירות דבינה (כנ"ל ב״א דף קס"ז ד״ה ומכאן) ונמצאות ג׳ ספירות נה״י, שהם שלש מאות. וספירת הת״ת, שאינה בשלמותה אלא מחזה שלה ולמטה, לפעמים נחשבת לחצי ספירה דהיינו לחמשים. ומבחינה זו נמצאות ד׳ ספירות תנה״י, שהם ג׳ מאות וחמישים (כנ״ל אות קע״א) ולפעמים אנו מחשבים את הת״ת לג׳ שלישים, ששליש עליון נמשך עד החזה, ומחזה ולמטה נמצאים ב׳ שלישי הת״ת. וכשאלו המאה מתחלקת בהם, נמצאות ל״ה מהם בשליש העליון דת״ת עד החזה, וס״ה בב׳ השלישים דת״ת שמחזה ולמטה, ומבחינה זו נמצאות מספר ד׳ ספירות תנה״י, שהם שלש מאות וששים וחמשה, שלש מאות מנה״י, וס״ה מב׳ שלישי ת״ת. והטעם ששליש עליון יש לו חלק אחד וב״ש יותר מן חלק התחתון שבת״ת, הוא משום שכתר דב״ש ת״ת התחתון, שה״ס חזה, נחשב לרגלים דשליש עליון.
וז״ש (באות רמ״ד/א) תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא, כי היסוד דז״א נקרא עמוד, ובהיותו כלול מתנה״י יש בו שס״ה בחינות כנ״ל וע״כ יש שס״ה עמודים. בכל סטרא מאינון ארבע סטרין, ד׳ רוחות דעזרה היינו חו״ג תו״מ שבמלכות, וכל אחת מהם כלולה משס״ה עמודים, שהם בחינות היסוד דז״א. והיסוד דז״א נקרא חי. וז״ש, כל אלין אקרון עמודיו חיים, שה״ס שס״ה עמודים חיים, בגין דלא קיימא נהורא דלהון, שכיך באתר חד, וכלהו אלין סלקין ואלין נחתין. פירוש, שהם תמיד בבחינת הזווג עם המלכות, אלא פעם עולים ופעם יורדים. כי אין זווג אלא מסוד הדעת, וע״כ לפני כל זווג עולה היסוד עד הדעת. ופירוש הדבר. כי כל המוחין דז״א באים מסוד הכרעתו בין ב׳ קוין דבינה, שאז כיון דתלת מחד נפקי, כיון שחב״ד דבינה יוצאים ע״י ז״א שנעשה לקו אמצעי, שה״ס דעת, ליחד חו״ב דבינה, חד בתלת קיימא, גם הז״א זוכה באלו המוחין חב״ד שגרם בבינה (כנ״ל ב״א דף רפ״ז ד״ה תלת) ועיקר כח הכרעה שבז״א ליחד ב׳ קוין דבינה, הוא מכח היסוד שלו, שה״ס המסך דחירק שבו (כנ״ל לך י״ג ד״ה ונתבאר) והדינים שבצד שמאל דדעת דז״א, יש בהם בחי׳ השפעה ובחינת קבלה, ובחינת ההשפעה שבהם נקראת יסוד, ובחינת הקבלה שבהם נקראת מלכות. ונמצא שהיסוד גרם למוחין דחב״ד דז״א, וכל השעור של אור שהתחתון גרם לעליון זוכה בו גם התחתון. ולפיכך, אחר שז״א קבל חב״ד מבינה, נבחן, כיון שכח ההכרעה שבדעת דז״א הוא יסוד נמצא שיסוד הוא הגורם שיצאו חב״ד בז״א ע״כ זכה בהם גם היסוד. כי כל מה שהתחתון גורם לעליון זכה בו גם התחתון, וכן קו האמצעי שבחג״ת דז״א, שכח ההכרעה שבו הוא היסוד, ע״כ זכה בהם גם היסוד. ומכ״ש במקומו עצמו שהוא תנה״י דז״א, ומטעם זה נכלל היסוד דז״א משפע המוחין דחב״ד דז״א, ומשפע המוחין דחג״ת דז״א. ומנו"ה דז״א, וממשיכים למקומו לבחינת יסוד דז״א, ומשם משפיע אותם אל המלכות.
ולפני כל השפעה והשפעה שהיסוד משפיע למלכות, הוא צריך להתחדשות, כלומר שצריך לעלות מחדש אל הדעת דז״א, ולהכריע בין חו״ב דז״א, ולקבל משפע הג״ר, ואח״כ יורד לחג״ת ואח״כ למקומו לנה״י, ואח״כ משפיע אל המלכות. וז״ש, וכלהו, אלין סלקין, ואלין נחתין, דהיינו שעולים עד הדעת לקבל שפע הג״ר, ואח״כ יורדים ונותנים ההשפעה אל המלכות. ואע״פ שיש שינוי בין עליה לירידה, כי העולים הם עולים בכח שליטת הימין, כי רוצים למעט השמאל ולכללו בימין. והיורדים להשפיע למלכות הם משפיעים מבחינת השמאל בעיקר, כי המלכות צריכה לשפע החכמה שבשמאל, עכ״ז אינם מעכבים זה לזה, וכל אחד עושה כפי שצריך. וז״ש, יחבי דוכתא דא לדא, שאינם מעכבים משהו זה לזה.
וגילוי אורות העליונים, נמשכים בסוד הגגון. וז״ש (באות רמד/א) אלין דסלקין בטשין דא בדא, שהעולים מיחדים בין ב׳ הקוין חו״ב, ובטישא פירושו יחוד וזווג הבא ע״י כח מלמטה, דהיינו היסוד, ומנגני נגונא, דהיינו שמתגלה השפע דג׳ קוין חב״ד. ואלין דנחתי אוף הכי, כמ״ש לפנינו. וז״ש (באות רמ״ד/ב) מאי נגונא מנגני, שיר יתמא, מזמור שירו לה׳ שיר חדש וגו'. שיר חדש וכו׳ דעד כען מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין דאיהו חדש. כלומר, שגילוי האורות הנמשכים ע״י עלית היסוד מחדש אל הדעת, היא גילוי חדש, שהמלאכים עוד לא ידעו ממנו לשבח אותו. כי בכל עליה ועליה נמשכת השפעה חדשה שלא היתה עוד בעולמות. וז״ש מאי טעמא איהו חדש, בגין דההוא דמחדש עולימוי משבח ליה, ואמר ליה, שהוא מטטרון, שהוא מרכבה אל זווג יסוד דז״א ומלכות, והוא הראשון המקבל הארה החדשה הזו שהמשיך היסוד מלמעלה. וממנו מקבלים כל המלאכים. וז״ש דא אקרי חדש ואיהו חדש בגין דדביק בשמשא ולא אתפרש מניה, שהוא דבוק בז״א שנקרא שמש, ואינו נפרד ממנו, וע״כ הוא הראשון, המקבל שפע החדש מיסוד דז״א. לאפקא סטרא אחרא דלית ביה חדושא, כי הסטרא אחרא אין להם מוח הדעת, ששם עולה היסוד ומחדש זווגם בכל פעם, ובאים ע״י זווג זה תמיד אורות חדשים ותולדות חדשות, אלא שיש להם רק ב׳ מוחין חכמה ובינה בלבד, וכיון שהם מחוסרי דעת, לא יצא מחכמה ובינה שלהם שום דבר חדש, אלא אותה מדת ההארה הנקלטת בחכמה ובינה שלהם בתחילת הויתן, הולכות ונשנות ומוחזרות בכל פעם כמו שהיו בתחילה, בלי הוספה כל שהוא, עד שנבחנים שנשחקת ונבלה מרוב שמוש בה, וז״ש, זקן הוא ואתבלי ולא אתחדש, דהיינו שהולך ובלה כמו זקן, שכחותיו הולכים ועוזבים אותו לאט לאט עד שנתבלה והולך לו. וז״ש (באות רמ״ו), וע״ד נגונא דא שהעמודים מנגנים בשעת עלייתם לחב״ד, נגונא דההוא חדש איהו, שהוא מטטרון כנ״ל, וגם העמודים מנגנים אותו משום שהם מתחדשים בשפע חדש בעת עלייתם לחב״ד כנ״ל. וזה שממשיך הכתוב, הושיעה לו, למאן. לההוא חדש הושיעה ימינא דמלכא עלאה, ודרועא דיליה. כלומר שהוא טעם ב׳ למה, שהעמודים שהם יסוד דז״א, מנגנים שיר הזה בעת עליה, כי הכתוב מדבר בהכרעת קו האמצעי, שחדש ההוא, שהוא יסוד, מייחד ימינא דמלכא עלאה וזרוע קדשו, שהוא השמאל בעת עליתו זו כנ״ל. וז״ש (באות רמ״ז) אינון דנחתי אוף הכי מנגני וכו׳ מזמור לתודה. והוא מטעם שכתוב בו, הריעו לה׳ כל הארץ, שהיא המלכות הנקראת ארץ, וכיון שהעמודים יורדים להשפיע למלכות, ע״כ אומרים זה.
וז״ש (באות רמ"ח) נהורא דלהון חד אתחזי, שהאור של כל שס״ה העמודים הם אור אחד, כי כולם בחינת יסוד הם. וכד מתגלגלי, דהיינו כשמאירים בהארת הקוין הנקרא גלגול (כנ"ל ויחי דף קנ״ט ד״ה קל גלגלא) אז נכלל היסוד מכל ה׳ בחינות כח״ב תו״מ, אשר מבחינת החסדים, נקראים חג״ת נ״ה (כנ״ל בהקדמת ספר הזהר דף י״א במראות הסולם ד״ה ומה) וז״ש אתחזן חמש גוונין דנהורין בכל עמודא ועמודא, כי כל אחד משס״ה העמודים כולל אז חג״ת נ״ה. אמנם היסוד עצמו אינה בחינה ששית, כי אין יותר מה׳ בחינות שמבחינת החכמה נקראות כח״ב תו״מ ומבחינת החסדים נקראות חג״ת נ״ה. אבל היסוד אינו בחינה נוספת עליהן, אלא שהוא רק בחינת כולל, שכולל את ה׳ בחינות אלו, וז״ש, עמודין אלין כלהו חללין מלגאו, כלומר, שאין בהם בחינת תוך ותוכן, משום שזולת ה׳ בחינות אין עוד שום בחינה של אור וע״כ אין בהם שום תוכן. ונבחן שהם חללים בלי תוכן של צורת אור. אלא שיש בהם ב׳ בחינות דינים, דינים דימין, ודינים של שמאל, שהיסוד נושא אותם כי ע״כ נבחן לשמאל של הדעת כנ״ל בדבור הסמוך. כי המכריע כולל ימין ושמאל וכמו שהימין דדעת כולל ב׳ האורות דימין ושמאל כן השמאל דדעת כולל ב׳ הדינים דימין ושמאל. והם נקראים כפתור ופרח. כי דינים דימין, שה״ס הי׳ שנכנסה באויר, שה״ס נקודת החולם, נקראים כפתור, והוא אותיות כפת אור, כי האור נקשר בימין בכח דינים הללו. ודינים דשמאל, שהאור דחסדים פורח מהם ונשארים בחכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר, היא נקרא משום זה פרח, מלשון פריחה, שהאורות פורחים משם, כי אפילו החכמה אינה מאירה. ועוד טעם, משום שכל כח השמאל בא ע״י יציאת הי׳ מאויר שחוזר לאור שה״ס נקודת השורק וע״כ נבחן, שהי׳ פורחת באויר, ויוצאת משם. וז״ש, וכד סלקי ונחתי, נפקי מנייהו שלהובין דנורא, דהיינו ב׳ בחינות דינים הנ״ל, כגווני חיזור ושושן, שדינים דימין ה״ס חיזור, דהיינו כפתור, ודינים דשמאל ה״ס שושן, דהיינו פרח.
והנה אחר שביאר היטב סוד העמודים שבעזרה, שה״ס יסוד דז״א, מבאר עתה, צורת השפע הקבועה במדת היסוד, להשפיע למלכות, כי אע״פ שאין בחינת השפעה אחת דומה לחברתה, וכל השפעה והשפעה היא צורה חדשה שהיסוד משפיע למלכות כנ״ל. עכ״ז יש צורה אחת קבועה וכוללת לכל ההשפעות שבעולם המחויבת בכולן, שה״ס צורה השלמה של י״ב בחינות, שתוכנם הוא ד׳ ספירות חו״ב תו״מ או חו״ג תו״מ, שבכל אחת ג׳ קוין, וג״פ ד׳ הם י״ב. וז״ש, לעילא מכל עמודא ועמודא, דהיינו למעלה מיסוד, אית תלת תפוחין, שה״ס ג׳ קוין, דבטשי בהו תלת גוונין סומק ירוק וחוור, שהם חסד גבורה ת״ת, הבוטשים ומזדווגים עם ג׳ תפוחין אלו, בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי, שה״ס המלכות הנקראת אותיות, המתחברת עם ג׳ הגוונים שהם חג״ת, וגוון של האותיות הוא. משלהובא ירוקא דאשא, דהיינו מת״ת, שהוא גוון ירוק, כי המלכות היא דבוקה תמיד בת״ת. ולא משתככי לעלמין ולית מאן דיקום עלייהו. כי מלכות זו היא נחשבת מבחינת היסוד, ואין הארת החכמה מתגלה שם, אלא במלכות הנפרדת, שה״ס הגלגלים, וע״כ אין מי שיוכל לעמוד עליהם, שאי אפשר להשיגם שם. ונמצא שיש כאן ג׳ תפוחים שהם ג׳ קוין ובכל תפוח, דהיינו בכל קו, יש ג׳ גוונים לבן אדום ירוק שהם חג״ת, ואותיות ירוקות שהם מלכות, וג״פ ד׳ הם י״ב בחינות, שזולתם אין השפע שלם. והנה נתבאר בחינות העמודים שהם יסוד דז״א, והשפע הכולל שעל היסוד, שהוא צורת ג׳ תפוחים, שבכל תפוח חוג תו״מ. ועתה יבאר לפנינו צורת המלכות הנפרדת, שה״ס הגלגלים שמתחת העמודים, וצורת השפע הכוללת שבהם לתחתונים, וסוד ב׳ הזווגים, זווג דבוקר וזווג דחצות. וכו'.