זהר

רמח) תא חזי, קב״ה, אפיק עשר כתרין, עטרין קדישין לעילא, דאתעטר בהו, ומתלבש בהו, והוא אינון, ואינון הוא, כשלהובא דאחידא בגומרא, ולית תמן פרודא. לקביל דנא, אית עשר כתרין דלא קדישין לתתא, ואינון אחידן בזוהמא דטופרא דחד עטרא קדישא, דאקרי חכמה. ועל דא אקרון חכמות.

פירוש הסולם

רמח) ת״ח קב״ה אפיק וכו׳: בוא וראה, הקב״ה, שה״ס א״ס, הוציא, עשר ספירות, עטרות קדושות למעלה, שהוא מתעטר בהן, ומתלבש בהן, והוא הן, והן הוא, כשלהבת הנאחזת בגחלת, ואין שם פרוד בין א״ס ב״ה לספירות המלבישות אותו. כנגד זה, יש עשר ספירות שאינן קדושות, שהן למטה, והן אחוזות בזוהם הצפרנים של ספירה קדושה אחת הנקראת חכמה, דהיינו המלכות שנקראת חכמה תתאה. והארות אחורים שלה נקראות צפרנים, ובפסולת שבהן, הנקראת זוהמת הצפרנים נאחזות הקליפות (כנ״ל אות פ״ב) ועל כן נקראות חכמות.