פירוש מעלות הסולם
רמז)
בתרועה הוה סליק וכו׳:
בתרועה, היה עולה קול הנגון אל העמוד האמצעי שהוא יעקב, תפארת דז״א והיה יורד ממנו, היינו מן התקון של הקו האמצעי, המלך היינו קב״ה הנקרא הוי״ה, אל הכלה שהיא מלכות, שהיא קול דממה דקה, ששם בא המלך, כמ״ש אצל אליהו, לא ברוח ה׳ ולא ברעש ה׳ ולא באש ה', אלא בקול דממה דקה אומר הכתוב ויהי כשמוע אליהו וגו', שיצא מן המערה לקבל פני ה'. בעת ההיא של יחוד קב״ה ושכינתו, יתעוררו כל מיני נגון, זהו שכתוב הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכנור, הללוהו בתוף ומחול, הללוהו במינים ועוגב, הללוהו בצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרועה.
פירוש:
בראש השנה חוזרים העולמות לקדמותם, והתעוררות הראשונה של יום ד׳ דמעשה בראשית חוזרת לעולם בסוד שני המאורות הגדולים, שמלכות שהיא נוקבא דז״א מלבשת לקו שמאל דבינה, וז״א מלביש קו הימין דבינה, והימין והשמאל לא נתייחדו, שאז הנוקבא הנאחזת בקו שמאל בלי ימין אינה יכולה להאיר מחמת היותה חכמה בלי חסדים, ונמשך ממנה דינים לעולם, וזה נבחן שהסט״א מכסה אותה מכח מעשי התחתונים שאינם כשרים, שהם הרשעים הדבוקים בקו שמאל. וסוד תקיעת שופר הוא העלאת מ״ן ממסך דחירק שעל ידו מתמעט כח קו השמאל, ומתייחד עם הימין. כי קול רומז על ז״א שנקרא קול שה״ס הקו האמצעי הכלול מג׳ קוים שה״ס אש מים רוח, וע״י מסך החירק מתמעט קו השמאל מג״ר, ומתלבשים ו״ק דחכמה שנשארו בקו שמאל בחסדים ואז הם מאירים. ואז יצאו ג׳ קוים בבינה, שה״ס חכמה בינה דעת, שנקראים
יה"ו. וזה אומרו
ואית דסליק ליה בתלת, ודא יה״ו דאיהו אהי״ה, היינו שקול השופר עולה בסוד מ״ן ומעורר הקול שלמעלה שה״ס ז״א הנקרא קול שהוא למעלה בבינה, ומייחד ב׳ הקוים ימין ושמאל שבבינה, ומאירים כל ג׳ המוחין חב״ד שבבינה בסוד תלת נפקי מחד, שהם שלשה קוים שבבינה שנקראת
אהי״ה, וסליק נגונא ביה בתקיעה שברים תרועה שה״ס אברהם יצחק ויעקב, בסוד האבות הן הן המרכבה שהם חג״ת דז״א שבעת הגדלות הם עולים ונעשים לחב״ד. ומפרש
בתקיעה הוא קלא ארוך בנגונא, ער דהוה סליק ליה לגבי ימינא דאיהו חסד. כי כל ג׳ פעמים שתוקעים תשר״ת הם תחת שליטת קו הימין שה״ס תקיעה והם ג׳ קוים שבימין דבינה, וימין דז״א.
בשבריס הוה סליק קלא דנגונא שה״ס קו האמצעי שבקו שמאל, דהיינו תש״ת בשליטת השברים, ועולה לגבי גבורה, שה״ס יצחק למעט אותו מג״ר לו״ק, כי תקיעת שופר ועקדת יצחק הם ענין אחד, כי עקדת יצחק הוא, שאברהם עורר את המסך דחיריק שבקו האמצעי למעלה, שע״י כח הזה ויעקוד את יצחק בנו דהיינו שמיעט את ג״ר דחכמה דשמאל שהן בחינת יצחק שע״י מיעוט זה נכלל השמאל בקו ימין שה״ס אברהם למעלה, וכן יצחק למטה נכלל באברהם, ועל ידי זה נשלמו שניהם, וזה אמרו
דתמן י״ה בימינא ושמאלא כי טרם שקו הימין שה״ס אברהם נכלל בשמאל שהוא יצחק, אין לימין אלא ו״ק בלי ג"ר, ואחר שנכלל בשמאל יש לו ג״ר כמו השמאל, ולכן והוה
נחית מניה, מהתכללות הימין בשמאל
בחדוה חכמתא ועותרא, כי החסדים שבימין המאירים בג״ר נקראים חכמה. והארת חכמה דשמאל המלובשת בחסדים נקראת עשירות. (עיין בזהר ויקרא (אות ש״ה) שזסו״ה והאלקים נסה את אברהם, שפירושו והאלקים שהוא קו השמאל הנקרא אלקים שהוא מדת גבורה נסה שהוא מלשון התנשאות ורוממות כמ״ש ויקרא שמו ה׳ נסי, שע״י הקו השמאל שנכלל בו נגדל בג״ר).
וזה אמרו (באות רמ״ז)
בתרועה הוה סליק קלא דנגונא לגבי עמודא דאמצעיתא, שז״ס סדר תר״ת בשליטת הקו האמצעי, שה״ס המסך דבחי״א שהוא ז"א שמסך זה ממעט את קומת החכמה שבשמאל מבחינת ג״ר דחכמה לו״ק. ועוד הוא הזווג של האור העליון הנעשה על מסך זה דבחי״א, הממשיך קומת אור החסדים, ואחר שמצד אחד ירדה קומת החכמה שבשמאל לו״ק דחכמה, שהוא מכח המסך, ומצד שני נתרבו החסדים על הקו השמאל מב׳ צדדים, מצד קו הימין של אברהם שה״ס התקיעה ומצד הזווג של האור העליון על המסך שבקו האמצעי, ונתגלו המוחין בבינה, ומבינה הם נמשכים אל ז״א בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, ואז
והוה נחית מניה מלכא שהוא ז״א
לגבי כלה שהיא המלכות שנמשכים המוחין מבינה לז״א ומז״א למלכות, ואל התחתונים ומתגלה הרחמים בעולם
דאיהו קול דממה דקה דתמן קא אתי מלכא.
בההוא זמנא יתערון כל מיני נגונא לקבל פני המלך.
