זהר

רמו) וישראל יהון כי עץ נחמד למראה, ויתחזר עלייהו שופרא, דאתמר ביה השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ועץ הדעת טוב ורע, אדחיין מנייהו, ולא מתדבקין, ולא מתערבין בהון, דהא אתמר בישראל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, דאנון ערב רב, וגלי לון קב"ה, דביום אכלו ממנו, גרמו דאבדו ב' אבדין, דאנון בית ראשון ובית שני, דא איהו כי ביום אכלך ממנו מות תמות ב' פעמים, ואנון גרימו דצדיק יחרב ויבש, בבית ראשון דאיהי שכינתא עלאה. ובבית שני, דאיהי שכינתא תתאה, דא איהו ונהר יחרב ויבש. ונהר דא ו', יחרב בה' תתאה, בגין דאסתלק מניה נביעו די' לאין סוף.

פירוש הסולם

רמו) וישראל יהון כל עץ נחמד למראה, ויתחזר עלייהו שופרא דאתמר ביה, השליך משמים ארץ תפארת ישראל, ויהיו ישראל בבחינת הכתוב ​כל עץ נחמד למראה, ויחזרו וישיגו אותו התפארת שאבדו בחורבן בית המקדש, שנאמר בו ​השליך משמים ארץ תפארת ישראל.
ועץ הדעת טוב ורע אדחיין מנייהו ולא מתדבקין, ולא מתערבין בהון, ועצה"ד טו"ר, נפרד ונדחה מישראל, ואינם מתדבקים ואינם מתערבים בהם. דהא אתמר בישראל, ​ומעץ הדעת טו"ר לא תאכל ממנו, דאנון ערב רב, כי אז נאמר לישראל, מעץ הדעת טו"ר לא תאכל ממנו, שהוא בחינת הערב רב. דהיינו וגלי לון קב"ה דביום אכלו ממנו גרמו דאבדו ב' אבדין, דאנון בית ראשון ובית שני, דא איהו כי ביום אכלך ממנו, מות תמות, ב' פעמים. דהיינו שאז יגלה הקב"ה לישראל, שביום שאכלו מעץ הדעת, גרמו בזה ב' אבדות שהם חורבן ב"ר וב"ש, וזהו שכתוב ביום אכלך ממנו מות תמות, שנזכר ב' פעמים מיתה, שהוא כלפי ב' המקדשים. וגילוי זה שמגלה הקב"ה אז לישראל, נבחן כמו שאומר להם שלא יאכלו מעצה"ד כמו שאמר לאדה"ר.
ואנון גרימו דצדיק יחרב ויבש, בבית ראשון, דאיהי שכינתא עלאה, ובב"ש, דאיהי שכינתא תתאה, והם גרמו, ע"י עצה"ד, שהצדיק המשפיע להשכינה, יחרב ויבש, בב"ר. שהוא שכינה עליונה, ובב"ש, שהיא שכינה תחתונה, דא איהו ונהר יחרב ויבש. ונהר דא ו', יחרב בה' תתאה, בגין דאסתלק מניה נביעו די' לאין סוף, וז"ש ונהר יחרב ויבש. שנהר זה, דהיינו ז"א, יחרב בה' תתאה, דהיינו הנוקבא שלו, משום שנסתלק מהז"א המבוע של הי' שנובע לה' ראשונה בבחינת א"ס.