חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

אות רמו

זהר

רמו) אמר רבי שמעון, הא אתמר. אבל תא חזי, הני תרי זמני, דתרי צלותי לאו אינון, אלא לחברא ליעקב בעדביה, כיון דאתחברו דא בדא, אנן לא צריכין יתיר, דכיון דאתיהיבת אתתא בין תרין דרועין, ואתחברת בגופא, לא אצטריך יתיר, ועל דא אנן בעינן לאתערא תרין דרועין, בגין דאתיהיבת בינייהו, כיון דאיהי בינייהו, גופא ואתתא מלייהו בלחישו, דלא לאדכרא.

פירוש הסולם

רמו) אמר רבי שמעון וכו': אמר רבי שמעון, הוא נתבאר, אבל בוא וראה, אלו שני זמנים של שני התפלות שחרית וערבית, אינן, אלא לחבר את יעקב, שהיא זעיר אנפין, בגורלו, שהיא הנוקבא כיון שנתחברו זה בזה, אין אנו צריכים יותר, כי כיון שניתנה הנוקבא בין שני זרועות, שהם אברהם ויצחק, דהיינו קו ימין וקו שמאל, כבר נתחברה בגוף, כי הגוף אינו אלא כלל של ב' הזרועות ואין צריך לתקן יותר. ועל כן אנו צריכים לעורר את תקון שתי הזרועות, על ידי ב' התפלות שחרית וערבית, משום שהנוקבא ניתנה ביניהם, כלומר שצריכים להמשיך הארתם לתוך הנוקבא, ואחר שכבר ניתנה ביניהם, הנה הגוף, שהוא קו אמצעי, הנקרא יעקב, והנוקבא, דבריהם בלחש, שלא להזכיר מדה"ד שבה.
פירוש. אף על פי שיעקב, הוא בחיר שבאבות, כי העיקר הוא קו האמצעי המיחד ב' הקוין זב"ז, וזולת הכרעת קו האמצעי אינם יכולים להאיר, עם כל זה אין בקו אמצעי תוספת אור על ב' הקוים, כי שורשם של ב' הקוין הם מ"י אל"ה אשר בבינה, שהם כוללים כל המוחין שבה, (כנ"ל ב"א דף רס"ד ד"ה באצבען) אלא משום שקו האמצעי עולה ומכריע ב' הקוין שבבינה ומשלימם, זוכה גם הוא בהם, בסוד תלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא (כנ"ל ב"א דף רפ"ז ד"ה תלת ע"ש) הרי שכל המוחין דבינה הם בב' הקוין ימין ושמאל שהם אברהם ויצחק אשר יעקב משלימם להיותו סוד קו אמצעי, וע"כ זוכה גם הוא בב' הקוין, ומשפיע אותם לנוקבא. וז"ש ועל דא אנן בעינן לאתערא תרין דרועין, בגין דאתיהיבת בינייהו, כי הם כללות כל המוחין כולם, גופא ואתתא מלייהו בלחישו, ואלו תקונים הנוספים השייכים לזווג קו אמצעי עם הנוקבא, צריך להיות בלחש, בסו"ה וקולה לא ישמע כמ"ש לעיל (וירא קי"ב ד"ה וזה אמרו וישראל) שיש בדרך כלל ב' מיני קולות א) קול הבינה, דהיינו ממלכות הממותקת בבינה. ב) קול המלכות עצמה, הבלתי נמתקת בבינה. ואין זווג זו"ן אלא בסוד קול הבינה וקול המלכות עצמה לא ישמע. וז"ש גופא ואתתא מלייהו בלחישו. כי אם היה נשמע קולה, דהיינו ממדת הדין הבלתי נמתק, לא היתה ראויה להזדווג עם ז"א, ולקבל מוחין עליונים (כנ"ל ב"א דף ז' ד"ה וכבר).