פירוש הסולם
רמו)
פקודא תליסר וכו': המצוה השלש עשרה, היא לעשות פדיון לבנו לקשר אותו בחיים. כי שני ממונים הם, אחד על החיים, ואחד על המות. והם עומדים על האדם. וכשאדם פודה את בנו, פודה אותו מיד אותו הממונה על המות, ואינו יכול לשלוט עליו. וזה סוד,
וירא אלקים את כל אשר עשה. זהו בכלל.
והנה טוב, זהו מלאך החיים.
מאד, זהו מלאך המות. ועל כן, באותו הפדיון מתקיים המלאך של חיים, ונחלש המלאך של מות. בפדיון זה קונה לו חיים, כאמור, ואותו הצד הרע עוזב אותו, ואינו נאחז בו.
פירוש. יליף זה מהכתוב
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, אשר
והנה טוב, הוא מלאך חיים, מאד, זה
מלאך המות. כי אז ביום הששי דמעשה בראשית, בסוד
ה' ד
הששי, נתעלו העולמות מאד, שהז"א עלה במקום א"א והנוקבא במקום או"א, והשיג אדה"ר אז המוחין דחיה בשלימות שע"י זה נתבטל כחו של מלאך המות, ולא עוד אלא שנמתק בבחינת
מאד, כמו שיהיה בגמר התיקון בעת בלע המות לנצח, שע"ז בא הרמז,
והנה טוב דא מלאך חיים, מאד דא מלאך המות. אכן עתה אחר החטא דעצה"ד, אין העולמות מתעלים כל כך בשעה ה' דערב שבת בסוד
ה' ד
הששי, וע"כ אנו צריכים למצוה מיוחדת, להמשיך לנו הכנה וכח לקבל אור החיה עכ"פ ביום השבת, והיא המצוה דפדיון בכור אדם, משום
בההוא פורקנא אתקיים דא דחיים, ואתחלש ההוא דמות בפדיון זה מתקיים מלאך החיים ונחלש מלאך המות. דהיינו בדומה שנעשה אז לאדה"ר ע"י המאציל עצמו, בסוד
ה' ד
הששי, שנעשה מלאך המות טוב מאד, כן סגולת מצוה זו דפדיון בכור. אלא לא לגמרי כמו אז, שלא היה לו למלאך המות אז שום כח, כי עתה אפשר ע"י מצות פדיון בכור רק להחלישו בלבד, ולא להעבירו לגמרי.
בפורקנא דא קני ליה חיים כמה דאתמר, וההוא סטרא בישא שבק ליה ולא אחיד ביה כי בפדיון זה קונה לו החיים כמו שאמרו, והכח הרע ההוא עוזב אותו ואינו נאחז בו עוד. כלומר, אחר שנטהר לגמרי על ידי מצוה זו, ואין עוד שום אחיזה בו לכחות הרע, אז יכול לקנות לו החיים שה"ס מוחין דחיה דיום השבת, כי כבר הוא טהור לגמרי מסטרא בישא דאשתאיב בגוף מחמת החטא דעצה"ד, וע"כ יש לו הכנה לקבל המוחין דיום השבת.
