זהר

רמד) קם ר' שמעון ואזלו. אזל ההוא ב"נ בהדיה, עד טבריה. עד דהוו אזלו, אמר רבי שמעון, תא חזי, תפלות כנגד תמידין, תקנום רבנן דאנשי כנסת הגדולה, בגין דאשכחן תרי, דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ואינון מתקרבין בהני תרי זמני דיומא, דאינון זמנין לצלותא.

פירוש הסולם

רמד) קם ר"ש ואזלו וכו': קם ר"ש, והלכו, ואותו האדם הלך עמו עד טבריה. בעוד שהיו הולכים, אמר ר"ש, בוא וראה, תפלות כנגד תמידים, תקנו רבנן מאנשי כנסת הגדולה, ומשום שמצאו שני תמידים, שכתוב, ​את הכבש אחד וגו', והם מתקרבים באותם ב' הזמנים שביום, שהם זמני תפלה, על כן תקנו בעיקר ב' תפלות, שהם שחרית ומנחה, אבל תפלת ערבית הוא רשות.