פירוש הסולם
רמג)
ומיד בההוא זמנא נטע לון לישראל בגנתא דעדן קדישא, הה"ד ויטע וגו' ומיד בעת ההיא, דהיינו כשיתגלה משה לעת קץ, נטע להם לישראל בגן עדן הקדוש וז"ש ויטע וגו' כלומר, שבחינה זו הנ"ל, שלאה ורחל נעשו פרצוף אחד ה"ס ג"ע. וישראל שהוא ז"א כולל שתיהן, נבחן, שישראל הוא בג"ע. כי עדן ה"ס שכינתא עלאה, וגן הוא שכינתא תתאה, וכשנכללות יחד נקראות ג"ע. פירוש, כי בכל הדורות הוא משפיע לישראל מוחין מבחינת ג"ע, כנ"ל. אבל אינם בקביעות, להיותם בעצמם מחוץ לג"ע. ולעת קץ יעלה הקב"ה את ישראל לג"ע כמו לאדה"ר קודם החטא. ואז יהיו המוחין בקביעות לנצחיות. וז"ש
ויטע ה' אלהים, זה אבא ואמא, הבונים את הנוקבא,
גן זה שכינה תחתונה,
עדן זה אמא עלאה,
את האדם, זה עמוד האמצעי הנק' ישראל,
איהי תהא נטע דיליה, בת זוגיה ולא תזוז מניה לעלם, ותהא עדונא דיליה, ואז, כשיעשו שתיהן פרצוף אחד בסוד גן עדן, השכינה תהיה הנטע שלו בת זוגו, שלא תזוז ממנו לעולם, ותהיה העדן שלו לנצחיות.
וישראל קב"ה נטע לון בההוא זמנא נטעא קדישא בעלמא, כד"א נצר וגו', והקב"ה נטע את ישראל בעת ההוא נטע קדוש בעולם, כלומר וכשישראל מקבלים המוחין ההם, נעשו נטיעה קדושה בעולם, וז"ש
נצר מטעי מעשה ידי להתפאר.
