תוכן

רמג) עוד נבאר פירוש שני, והוא, כי הנה הגבורות והדינין דז"א, הם נמשכים מראשו, כנזכר בפרשת תזריע, בדף מ"ח ע"ב, שורה כ"ב וז"ל, ות"ח ברישא דהאי איש, בוצינא דקרדינותא, ובגין כך גולגלתא דרישא דהאי, סומקא בלא בורדא כו'. אמנם סיום התפשטות גופו, שהם בחינת נה"י שבו, אשר שם הוא מקום סיום, קבוץ הגבורות והדינין אשר בו. כי לכן נקראים ערבות כנזכר בפרשת צו בדף ל"ב ע"א שורה ג', וז"ל, וערבי נחל, מסטרא דנחל נפקי גבוראן כו' עכ"ל. ואלו הנצח הוד יסוד שבו, נעשין מוחין אל הנקבה, והרי איך מקום סיום הדינין של הזכר, הם נייחין, לפי שהם בחינת מוחין פנימים ממש, נעשים מהם אל הנקבה. אבל בערך הנקבה, הם להפך, כי הנה הדינין שהם הנצח הוד יסוד של ז"א, הם נייחין ברישא דילה. כי נעשו אצלה בבחינת מוחין כנזכר, אבל בסופה מתפשטין ואינן נייחין, לפי שהנצח הוד יסוד שלה, אינן נעשין מוחין בזולתה, כדוגמת נה"י דדכורא שנעשין מוחין בנוקבא.