זהר

רמג) תא חזי, דוד אתא, ואמר אלין תלת זמנין דצלותי, דכתיב ערב ובקר וצהרים, הא תלתא, ואיהו לא צלי, אלא תרי מנייהו, דכתיב אשיחה ואהמה, ולא יתיר, דא לצלותא דצפרא, ודא לצלותא דמנחה, בגין כך אשיחה ואהמה דייקא, בצפרא, דאיהו שעתא דחסד, סגי ליה בחסד באשיחה, ובמנחה, דהוא שעתא דדינא קשיא, בעי המייה, ובגין כך ואהמה, ולבתר כד אתפליג ליליא, הוה קם בשירין ותושבחן, כדקא יאות, דכתיב ובלילה שירה עמי, והא אתמר.

פירוש הסולם

רמג) תא חזי דוד וכו': בוא וראה דוד בא ואמר, אלו ג' זמני תפלה, שכתוב ​ערב ובקר וצהרים, אשיחה ואהמה וישמע קולי, הרי שלשה, והוא לא התפלל אלא שנים מהם, שכתוב אשיחה ואהמה ולא יותר. זה לתפלת הבוקר וזה לתפלת המנחה. וע"כ אמר אשיחה ואהמה, כי דוקא בבוקר. שהוא זמן החסד, מספיק אשיחה שהוא חסד. ובמנחה שהוא זמן של דין קשה צריכים המיה, ומשום זה אמר ואהמה. אבל תפלת ערבית לא התפלל.
ולבתר כד אתפליג וכו': ואחרי כן כשנתחלק הלילה, היה קם ואמר שירות ותשבחות, שכתוב ובלילה שירה עמי, והוא נתבאר. פירוש, כי דוד ה"ס המלכות, וסוד חצות לילה הוא, אחר שנתמתקה המלכות בבינה, שאז ה"ס דמעה כמ"ש לעיל, שאז נעשתה המלכות בית קבול לאורות העליונים כולם, וע"כ קם אז בשירות ותשבחות. באופן, שתפלת שחרית היא כנגד תפלה, לתקון קו ימין שבנוקבא. וה"ס ובגין דבר נש קאים קמי מלכא עלאה נטל ד' אמות לצלותיה. שהם מקובלים בתפלת שחרית. ותפלת המנחה הוא ג"כ כנגד תפלה אלא לתקון קו שמאל שבה שנקראת מבחינה זו כותל או קיר כנ"ל. ואז צריך האדם להמשיך השלמות של הקיר, דהיינו דלא יפסיק בר נש בצלותיה ביניה לבין כותלא, כלומר שלא יהיה ביניהם חציצה ופגם. ותפלת ערבית ה"ס שועה, וע"כ הוא רשות כנ"ל. וחצות לילה ה"ס דמעה. דהיינו התקונים של מלכות הממותקת שתהיה בית קבול לאורות העליונים ומשום תקון זה שיהיה בשלמות לא יצלי בר נש אחורי רביה, כדי שלא יחזור ויעורר את המלכות הבלתי ממותקת כנ"ל. ויקלקל ח"ו התקון דחצות לילה.