זהר

רמג) ואי תימרון, דהא אוקמוה רבנן, לעשרה קדמא שכינתא ואתיא, לאחד עד דיתיב. לעשרה דהיא י' קדמה ה'. לאחד דאיהו ו', עד דיתיב, לא אתיא לגביה ה' תניינא. ורזא דמלה, דבאתר דלית תמן י"ה, לא אתיא תמן ה'. ומאן דבעי ליחדא אתוון, צריך בתחנה ובתחנוני. ובג"ד, ואתחנן אל יי' באדנ"י לשכינתא בתחנונים. ולקב"ה ברחמי, עד הכא.

פירוש הסולם

רמג) ואי תימרון דהא וכו': ואם תאמרו, הרי העמידו רבנן שלעשרה מקדמת השכינה ובאה, ולאחד, אינה באה, אלא אחר שישב, ואיך אמרתי, שבכל שעתא דבר נש מצלי קב"ה אקדים וכו', דהיינו אפילו לאדם אחד. ומשיב, הפירוש כך הוא, שלעשרה שה"ס י' קדמה ה'. כלומר אם יש י"ה, שהם המוחין דחכמה ובינה, כי היוד כוללת גם הה', באה השכינה שה"ס ה'. לאחד שהוא ו', כלומר, אם הו' היא אחד בלי י"ה, עד שיושב, ומקבל המוחין די"ה, אינה באה אליו ה' שניה דהויה. וסוד הדבר, שבמקום שין שם י"ה, אין הה' שהיא המלכות באה שמה. ומי שרוצה ליחד האותיות י"ה ו"ה, צריך להתחנן בתחינה ותחנונים, ומשום זה כתוב, ואתחנן אל ה' וגו' אדני אלקים אתה החילות וגו', כי באדני שהיא השכינה היא בתחנונים. ולהקב"ה מבקשים רחמים עד כאן דרוש תפלת ערבית פירוש. תחנונים הם מרבים חן אל השכינה שתהיה ראויה לזווג. ורחמים ה"ס המוחין דקו אמצעי, הכלולים מב' הקוין ימין ושמאל שהם י"ה. וכדי ליחד האותיות הוי"ה צריכים להמשיך רחמים, שה"ס המוחין די"ה אל הקב"ה, ותחנונים המרבים חן השכינה בעיניו, ואז נעשה היחוד. דהיינו כנ"ל, שאין השכינה באה, אלא אם יש בז"א מוחין די"ה.