פירוש הסולם
רמב)
ועוד, צייר לון לכל דור בבת זוגיה עלאה, דא י"ה. ואנון ו' יחודא דתרוייהו: ועוד, שצייר להם לכל הדורות בבת זוגו העליונה, שהיא י"ה, והם ו', שהוא היחוד של שתיהן. פירוש, שמבאר עתה שבאמת נוהגים השפעת המוחין הנ"ל בסוד וייצר, גם בכל הדורות, ולאו דוקא לעת קץ, ואומר, שהקב"ה מצייר ומשפיע מוחין לישראל לכל הדורות בבת זוגו העליונה, שהיא בינה.
שה"ס
י"ה המתיחדים ב
ו', כי ע"כ,
בינה היא אותיות בן י"ה, שרומז על הבן שהוא ז"א המייחד את י"ה. וההפרש מבין כל הדורות לעת קץ מבאר להלן.
וצייר לון באנון דציורא דלעילא, דאיהו ישראל עמודא דאמצעיתא, כליל שכינתא עלאה ותתאה, והקב"ה צייר ומשפיע לישראל, באלו הציורים של מעלה, כי ה"ס הז"א הנקרא ישראל, שהוא עמוד האמצעי הכולל את שכינה העליונה והתחתונה ביחד.
דאנון ק"ש ערבית וק"ש שחרית, ועלייהו אתמר עצם מעצמי ובשר מבשרי, שהן ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית, ועליהם נאמר, עצם מעצמי ובשר מבשרי. פירוש. בעת שהזו"ן משיגים מוחין דחיה, נעשים לו ב' הנוקבין לאה ורחל לפרצוף אחד, והוא נקרא אז בשם ישראל, שהוא נוטריקון ל"י רא"ש. וז"ש
וצייר לון באנון דציורא דלעילא, דהיינו מוחין דחיה, שאז נקרא הז"א בשם ישראל, ועמודא דאמצעיתא כליל שכינתא עלאה ותתאה, שהם לאה ורחל שנעשו פרצוף אחד וישראל כולל אותם ביחד. ושכינתא עלאה ה"ס ק"ש של שחרית ושכינתא תתאה ק"ש של ערבית. והסו"ה
עצם מעצמי ובשר מבשרי, כי שכינה עלאה לאה נק' עצם, ושכינה תתאה רחל נק' בשר, ובסוד, הבנין דאו"א נעשו שתיהן פרצוף אחד, וע"כ אמר עליה עצם מעצמי ובשר מבשרי.
