זהר

רמא) ומה היא חובה דחב, לקב"ה בלחודוי, ולא לאחרא. דקטל לאוריה בחרב בני עמון, ולא קטליה איהו, בשעתא דאמר ליה ואדני יואב, דהא דוד הוה רבון עליה, וקרא אוכח, דכתיב ואלה שמות הגבורים אשר לדוד, ולא אשר ליואב, ולא קטליה ההיא שעתא, וקטליה בחרב בני עמון.

פירוש הסולם

רמא) ומה היא חובה וכו': ומה הוא החטא שחטא להקב"ה לבדו ולא לאחר. הוא, שהרג את אוריה בחרב בני עמון, והוא לא הרגו בשעה שאמר לו, ואדוני יואב, שהרי הוא היה אדונו, והמקרא מוכיח, שכתוב, ואלה שמות הגבורים אשר לדוד, ולא אשר ליואב, ונמצא שהוא מורד במלכות, והמורד במלכות חייב מיתה. ולא הרגו בשעה ההיא, אלא הרגו בחרב בני עמון.