זהר

רמא) תא חזי, דהכי הוא, דכלהו תריסר שבטין, תקונא דעלמא תתאה נינהו, וכיון דאתיליד בנימין, מיתת רחל, ונטלא דוכתא האי עלמא תתאה, לאתתקנא בהו. וע"ד לא אתיליד בנימין, אלא בארעא קדישא, הדא הוא דכתיב, ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, ותמן מיתת רחל ונטלא דוכתא, האי עלמא תתאה, לאתישבא בביתא שלימתא, וכל זמנא דרחל קיימא, עלמא תתאה לא אתתקנא בהו, מיתת רחל נטלא, ביתא בשלימו.

פירוש הסולם

רמא) ת"ח דהכי הוא וכו': בוא וראה שכך הוא, כי כל י"ב השבטים, המה תקון של עולם התחתון, שהוא הנוקבא דז"א שמחזה שלו ולמטה, וכיון שנולד בנימין, ונשלמו י"ב, מתה רחל, ועולם התחתון, שהוא נוקבא דז"א, לקחה מקום להתתקן בהם.
פירוש. כי אין הנוקבא מתתקנת פחות מי"ב, וכשהיא מתתקנת בי"ב השבטים, שה"ס מוחין השלמים דהארת החכמה, אז נעשו ב' הנוקבין דז"א רחל ולאה פרצוף אחד, אשר לאה היא בפנימיות ורחל היא בחצוניות. וז"ס כי כשנולד בנימין ונשלמו י"ב השבטים, אז נתקנה בהם נוקבא דז"א שמחזה ולמטה שלו, דהיינו שעלתה ונתאחדה עם הנוקבא שמחזה ולמעלה המכונה לאה, כי נעשו לפרצוף אחד. אמנם מטרם שנשלמו י"ב השבטים, מתחלקת נוקבא דז"א לב' פרצופין, שלשתיהן אין שלמות, כי לעליונה, לאה, חסרים תנה"י דז"א, ולתחתונה, רחל, חסרים הג"ר שמחזה ולמעלה דז"א. וז"ס שמתה אז רחל, כלומר, שנתבטל בחינת הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, כי שתי הנוקבות נעשו לאחת, כמבואר. וז"ש וכיון דאתיליד בנימין, שנשלמו י"ב השבטים, מיתת רחל ונטלא דוכתא האי עלמא תתאה לאתתקנא בהו, נתבטל בחינת הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, כי עולם התחתון נתתקן בי"ב השבטים, ונעשה משום זה פרצוף אחר עם עולם העליון, כמבואר.
ועל דא לא אתיליד וכו': ועל כן לא נולד בנימין אלא בארץ הקדושה, וז"ש ​ואני בבואי מפדן ארם וגו', ושם מתה רחל, ועולם התחתון הזה, שהוא נוקבא דז"א שמחזה ולמטה קבל מקום להתיישב בבית שלם, דהיינו בכל קומת ז"א, כי נעשה אחד עם עולם העליון, שלמעלה מחזה, כנ"ל בסמוך. וכל זמן שרחל היתה קימת, דהיינו שהיה לו ב' נוקבין, הרי עולם התחתון עוד לא נתתקן בי"ב השבטים, כנ"ל, מתה רחל, כי נעשתה אחת עם הנוקבא העליונה, קבלה בית בשלמות. דהיינו כנגד כל קומתו דז"א.