זהר

רמא) בנינו זה ודאי, ולאו דשאר עמין. סורר ומורה איננו שומע בקולנו, מאי שנא, דהא בקדמיתא לא כתיב זולל וסובא, ולבתר כתיב זולל וסובא. אלא מאן גרים להו לישראל, למהוי סורר ומורה לגבי אבוהון דבשמיא, בגין דאיהו זולל וסובא, בשאר עמין דכתיב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכתיב ויאכל העם וישתחוו, דעקרא ויסודא אכילה ושתיה, כד עבדין בשאר עמין. דא גרים לון, למהוי בן סורר ומורה, לגבי אבוהון דבשמיא.

פירוש הסולם

רמא) בנינו זה, ודאי וכו': ואומרים על ישראל, בנינו זה, ודאי, ולא שאר עמים. סורר ומורה איננו שומע בקולנו, שואל, מהו השינוי, שבתחילה לא כתוב זולל וסובא ואח"כ כתוב, זולל וסובא. ומשיב, אלא מי גרם לישראל להיות סורר ומורה כלפי אביהם שבשמים, משום שהוא זולל וסובא בין שאר העמים. שכתוב, ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. וכתוב, ויאכל העם וישתחוו, כי העיקר והיסוד הוא האכילה ושתיה, כמו שעשו כשהיו בין שאר העמים, זה גרם להם להיות בן סורר ומורה כלפי אביהם שבשמים.