זהר

רמא) ודוד בגין דא, תקין מנא בתמניא נימין, ושבח לקב״ה בתמניא. הה״ד, למנצח על השמינית, ותמניא אתוון, לכל חד תמנייא. סלקין כלהו ע״ב. יאקדונק״י תמניא. ותליין מנייהו ס״ד, תמניא לכל חד, סלקין כלהו ע״ב. דא איהו רזא דחשמ״ל.

פירוש מעלות הסולם

רמא) ודוד בגין דא וכו׳: ודוד משום זה היחוד של הוי״ה אדנ״י, תיקן כלי שיר שלו שהוא הכנור, בשמונה נימין, ושבח להקב״ה בשמונה, הרומז על היחוד של זו״ן, זהו שנאמר למנצח על השמינית. ושמונה אותיות, של ב׳ שמות הוי״ה אדנ״י, לכל אחד שמונה שהם ד' פנים וד׳ כנפים עולים כולם יחד ע״ב, לרמז לג"ר מבחי׳ ע״ב. ומפרש יאהדונ״י, הם שמונה, נגד שמונה חיות ד׳ קטנות וד׳ גדולות. ותליות מהן ששים וארבע, לכל אחד שמונה, ושמונה פעם שמונה הם ששים וארבע. עם השמונה של שמונה החיות, כולם יחד עולים ע״ב, זהו סוד החשמל.
פירוש: ז״א ה״ס הוי״ה, ומלכות היא שם אדנ״י וכשהם בזווג הם בסוד יאהדונה״י שהוא הצירוף של הוי״ה אדנ״י שהם זו״ן. וכשהם מתייחדים מבחי׳ הארת חכמה שה״ס חיה כמ״ש והחכמה תחיה בעליה, שה״ס ג״ר וגדלות, אין מוחין אלו מקובלים אל הנוקבא, בעת שאין לה רק ששת הספירות חב״ד חג״ת, וחסר לה נהי״מ, אלא היא מעלית מקודם את נהי״מ שלה מבי״ע, ונשלמת בע״ס דכלים, אז מזדווגת עם ז״א, ומקבלת ממנו המוחין דגדלות. ואלו נהי״מ נקראים ד׳ חיות על שם מוחין דחיה, הנושאות את הכסא שה״ס מלכות שהיא כסא לז״א, אל הזווג עם הז״א, כי זולתן המלכות חסרה מע״ס דכלים, ואינה ראויה אל הזווג.
ויש ב׳ מיני העלאות, מתחילה מעלית נה״י בלי מלכות, ואז יש לה ג״ר דו״ק לבד שהם מוחין דקטנות, ואח״כ כשמעלה גם את המלכות הנקראת פני אדם, אז משגת מוחין דגדלות. וספירת נצח היא פני אריה, והוד היא פני שור, ויסוד הוא פני נשר, ומלכות הוא פני אדם. יד׳ מוחין דז״א ה״ס ד׳ פנים ונקראים בשם ד׳ אותיות הוי״ה. וד׳ מוחין שבמלכות נוקבא דז״א ה״ס ד׳ כנפים, ונקראים בשם ד׳ אותיות השם אדנ״י. וכשהם בזווג הם נכללים זה בזה ויש שילוב של הוי״ה אדנ״י בז״א, ויש שילוב של הוי״ה אדנ״י במלכות.
וזה אומרו, כד יהא קב״ה בשכינתיה, היינו כשהם בזווג ונכללים זה מזה, בחיון תמניא דהיינו ד׳ מוחין שה״ס ד׳ חיות שבז״א, וד׳ חיות שה״ס ד׳ מוחין שבנוקבא דז״א, דאינון חיון דאשא, כשהם תחת שליטת החכמה שבשמאל, שמתוך שהחכמה אינה מתפשטת אלא עם דינים, לכן הם נקראים חיות אש. עתים חשות כשהם תחת שליטת החסדים, עתים ממללות כשהן מתפשטות בחכמה שנקראת דיבור. וכלהו מחאן בגדפייהו בנגונא וכו׳ בסו"ה ובעל כנפים יגיד דבר שה״ס גילוי הארת ע״ב שהיא חכמה בכנפים שה״ס המלכות. דא איהו רזא דחשמל, פירוש: סוד החשמל לפעמים נקרא בשם בשר כמ"ש בע״ח (שער מ״ט פ״א) ועליהם סובבת הבשר וחופפת עליהם ונקרא בשרא סומקא, והוא סוד החשמל המקיף לכל הכלים, וזהו כעין החשמל מתוך האש, אשא סומקא והוא סוד בשרא סומקא עכ״ל. ולפעמים נקרא בשם מלבוש או לבוש כמ״ש בע״ח (שער מ״א פ״א) וז״ל והענין כי חשמל בגימטריא מלבוש וכללות של העור כולו נקרא מלבוש, ועור הפנים יש בו שע״ח נהורין מנין חשמל עכ״ל.
וכדי להבין הדברים יש להקדים כמה הקדמות, א׳ שעשר הספירות שאנו מונים, אין בהן רק ה׳ בחינות שהן נקראות: כתר, חכמה, בינה, תפארת, מלכות. ומה שאנו מונים עשר ספירות הוא מפני שספירת תפארת כוללת שש ספירות הנקראות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. וע״כ הן עשר. וטעם הדבר מבואר בהקדמת ספר הזהר (במראות הסולם דף ה׳ ד״ה אמנם כן) עש"ה.
ב׳ שישנן עשר ספירות שקומתן שוה מחמת ביאתן מתוך זווג דהכאה אחת, ונקראות בשמות: מוחא כתר. עצמות חכמה. גידין בינה. בשר תפארת או ז״א הכולל ו״ק. עור מלכות, שהן מלובשות זו תוך זו בקומה שוה ע״ד המוח המלובש בעצמות ועצמות בגידין וגידין בבשר, ובשר בעור, מן ראש המדרגה עד סופה.
ג', הם עשר הספירות הנקראות בשם: שורש, נשמה גוף, לבוש, היכל. שיש להן הוראה מיוחדת שחסר בהן ז״א ומלכות דכלים, וחיה יחידה דאורות ואין בהן רק כח״ב דכלים הנקראים שורש נשמה גוף. שבהם מלובשים נפש רוח נשמה דאורות. ולכן ג׳ הכלים שורש נשמה גוף הם מאוחדים בבחי׳ אחת שאין להפריד ביניהם, אבל לבוש והיכל, הם ב׳ בחי׳ נפרדות (ע״ח שער מ״ב פ"א) וזה נעשה ע״י צמצום הב׳ שה״ס השיתוף דמדת הרחמים בדין כמו שאמרו חז״ל (ב״ר ספי״ב) בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. ופירוש הדברים הוא: כי מלכות נקראת מדת הדין, ובינה נקראת מדת הרחמים, וכדי להמתיק את מדת הדין שבמלכות, שיתף וחיבר את מלכות בבינה, בסו"ה ותלכנה שתיהן הנאמר על נעמי ורות הרומזות על בינה ומלכות, כי בינה נקראת נעמי, ומלכות נקראת רות, וחיבר המלכות עם הבינה יחד.
ותקון זה התחיל בעת יציאת עולם הנקודים מאור העינים כי ע״י התפשטות קומת פרצוף ס"ג דא"ק עד סיום הרגלים של פרצוף גלגלתא דא״ק, (עי' ע״ח שער טנת״א מ"ב פרק ב׳) נתחבר ונתערב ס"ג שהוא קומת בינה, עם מלכות שבתנה״י דא״ק הפנימי ונתחברו ב׳ ההי״ן שהן בינה שהיא ה׳ ראשונה, עם מלכות שהיא ה׳ אחרונה יחד זו בזו, בכל המדרגות, עד שה׳ התחתונה עלתה למקום נקבי עינים, שפירושם בינה, כי עינים ה״ס חכמה, ונקבי עינים ה״ס בינה שהיא נקבה אל חכמה, בסו״ה אני ישנה אני שניה הנאמר בעינים כמ״ש בע״ח שער ח׳ פרק א׳.
אמנם שותפות זו הגם שהיא מעלה חשובה מאד כלפי מלכות, אבל נעשה בזה צמצום חדש בכל העולמות הנקרא צמצום ב'. כי צמצום הא׳ לא פגע אלא בספירת המלכות לבד, אבל כל תשע הספירות הראשונות היו נקיות מכל צמצום, אבל עתה שמלכות עלתה ונתחברה בבינה, הרי העלתה בחי׳ הצמצום שבה אל בינה הנקראת נקבי עינים ונמצא שכל מדרגה מסתיימת בספירת בינה, כמו שמקודם היה סיום של כל מדרגה במקום מלכות, נעשה עתה מקום הסיום בבינה, ובזה יצאו ב׳ המדרגות שהם ז״א ומלכות לחוץ מכל מדרגה, ולא נשאר רק כתר חכמה בינה שהם ג׳ כלים לבד.
ולכן ג׳ הספירות שהם שורש נשמה גוף, הרומזות על כתר חכמה בינה, הן מאוחדות לאחת בכל מדרגה ואין להפריד ביניהן. משא״כ לבוש והיכל, שהם ז״א ומלכות, הם נפרדו ונעשו לכלים מקיפים על המדרגה, כי כל מה שאינה יכולה לקבל מיד, אלא לאחר זמן, נבחן למקיף. ונשארו רק ג' הכלים כתר חכמה בינה שנקראים כלים פנימיים, מטעם שבהם מתלבשים ג׳ אורות פנימיים שהם נשמה רוח נפש, וב׳ כלים מקיפים שהם ז״א ומלכות, שהם עתידים להאיר בעת שהאורות המקיפים חיה ויחידה, גם כן יתלבשו בכלים שאז אורות חיה ויחידה מתלבשים בכתר חכמה, ואורות נפש רוח בז״א ומלכות, שאז יש ה׳ כלים אל המדרגה ומתלבשים בה כל החמשה אורות שהם נרנח״י. וכל זמן שהאורות חיה ויחידה הם מקיפים מבחוץ, ואין אל המדרגה רק ג׳ כלים הראשונים לבד, שהם שורש נשמה גוף וכח״ב, אין בהם רק ג׳ האורות שהם נשמה רוח נפש. כנודע שיש ערך הפוך בין כלים לאורות שבכלים העליונים נגדלים תחלה, ובאורות התחתונים נכנסים תחלה, ולכן סוד החשמל שהוא כלי הרביעי, שברורו תלוי בכניסת אור החיה שהוא ע״ב בהמדרגה, נקרא לבוש או מלבוש שבגימטריא חשמל. כי ג׳ האורות נר״ן נתלבשו תחלה בכח"ב שהם שורש נשמה גוף, וכשנכנס אור החיה בכתר שהוא השורש, אז יורד אור הנפש לז״א הנקרא לבוש.
וכן גם הסדר בעשר הספירות שקומתן שוה, הנקראות בשם: עור, בשר, גידין, עצמות, מוחא, שכל עוד שאין בז״א, אלא ג׳ אורות שהם נר״ן, הרי הם מלובשים בג׳ הכלים מוחא עצמות גידין, ומגידין ולמטה דהיינו בבשר ועור אין שום אור מגיע שם, אמנם בעת שז״א משיג את אור החיה, ונודע שהאורות מבררים את הכלים, אז הוא קונה כלי רביעי שהוא בשר, ואור החיה מתלבש במוחא, ואור הנשמה שהיה מלובש במוחא, יורד לכלי דעצמות, ואור הרוח שהיה מלובש בכלי דעצמות, יורד לכלי דגידין, ואור הנפש שהיה מלובש בכלי דגידין יורד לכלי דבשר, נמצא שע״י אור החיה נברר לז״א הכלי הרביעי, הנקרא בשם בשר, לכן כתוב בע״ח שסוד החשמל שהיא הכלי הרביעי נקרא בשם בשרא סומקא. (עי׳ בספר בית שער לכוונות אות נ״ח).