רל) גם נתבאר שם ענין גלות מצרים, כי אז רוב הנשמות ההם או כולם, היו שם מעורבות בין הקליפות הנק' מצרים, ואמנם ענין בחינת הנשמות ההם בפרטות מי היו, נתבאר בדרוש פסח ויציאת מצרים וע"ש.
רל) גלות מצרים וכו' היו שם מעורבות בין הקליפות הנק' מצרים: "מצרים הם הקליפות שכנגד הגרון דז"א ששם מקום צר", כמ"ש שם להלן. פירוש, שהם בחינת הקליפות שכנגד ג"ר דגופא דז"א, מהגרון עד החזה, ששם החסדים מכוסים כנ"ל, כי אין החסדים מתגלים אלא מחזה ולמטה, ששם בחינת ארץ כנען, שהוא בחינת ו"ק דגופא דז"א, וכל עוד שקליפות המצרים נאחזים לינק מג"ר דגופא דז"א, דהיינו על ידי שמחטיאים הנשמות להמשיך הארת חיה למקום ג"ר דגופא דז"א, כדי שיוכלו גם הם להנות מהשפע, נמצאים החו"ג דז"א נעלמים בראש ואינם מתפשטים מגרון ולמטה, שז"ס שנעשה הגרון מקום צר. שפירושו סיתום החסדים, שהוא בסיבת אחיזתם של המצרים במקום העורף דז"א.
וז"ס גלות מצרים, כי נשמות בני ישראל נפלו תחת רשותם והיו מוכרחים לעבוד אותם כרצונם, להמשיך להם חסדים מגולים למקום ג"ר דגופא דז"א מגרון ולמטה, שמשום זה נסתלקו המוחין דז"א, ולא האירו לבני ישראל, עד שנגאלו מתחת ידיהם, ונולדו המוחין דחיה דז"א, ונתפשטו במקומם מחזה ולמטה דז"א, שז"ס יציאת מצרים.
וצריכים לזכור בכל הדרושים האלו, שאין שום תיקון יכול להגיע לנשמות בני אדם זולת על ידי מוחין דחיה דז"א, כי גם לנוקבא דז"א רחל אין לה כח הולדת נשמות, מטרם שז"א משיג מוחין דחיה, מכ"ש לנשמות שהם תולדותיה של נוקבא דז"א, כמ"ש לעיל. ובזה תבין שכל עיקר גלות מצרים היה, משום חסרון של מוחין דחיה בז"א. וענין כח השעבוד של מצרים היה להחטיא את נשמות בני ישראל להמשיך הארת מוחין אל בחינתם, דהיינו למקום ג"ר דגופא דז"א, שנקרא אחיזת העורף כנ"ל, שהוא המשך מהחטא של עץ הדעת, כמ"ש לעיל סוף אות פ"א ד"ה ולפיכך.
אמנם מלבד העון הנ"ל היתה כלולה בהם גם בחינת זוהמא דחויא הנמשכת מקליפות שכנגד צמצום א', הנקראת מות, כנ"ל, שבכח זה המיתו את ילדי בני ישראל, בסו"ה אם בן הוא והמיתן אותו. והוא כי כל בחינה בלתי נבררת נמצאת כלולה מכל בחינות הקליפות. אמנם עיקר כחם הרע של המצרים היה בהמשכת חסדים מגולים למקום האסור הנקרא אחיזת העורף, שהוא בחינת ביטול הפרסא דצמצום ב', כנ"ל, שז"ס וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וכו'. כמ"ש לפנינו.