זהר

רל) תאנא, יומא חד הוו אזלי חברייא עמיה דרבי שמעון, אמר ר״ש, חמינא אלין עמין כלהו עלאי, וישראל תתאי מכלהו, מאי טעמא. בגין דמלכא אשדר מטרוניתא מניה, ואעיל אמהו באתרהא. כד״א, תחת שלש רגזה ארץ וגו'. תחת עבד כי ימלוך וגו'. ושפחה כי תירש גבירתה. מאן שפחה. היא כתרא נוכראה, דקטל קב״ה בוכרא דלהון במצרים. דכתיב עד בכור השפחה אשר אחר הרחים. אחר הרחים הות יתבא בקדמיתא, והשתא, האי שפחה תירש גבירתה.

פירוש הסולם

רל) תאנא יומא חד וכו׳: למדנו, יום אחד, היו הולכים החברים עם ר׳ שמעון. א״ר שמעון, אני רואה כל העמים שהם עליונים, וישראל תחתונים מכולם, מהו הטעם. הוא משום שהמלך שלח את המלכה ממנו, והכניס שפחה במקומה. כש״א, תחת שלש רגזה ארץ וגו׳ תחת עבד כי ימלוך וגו', ושפחה כי תירש גבירתה. מי היא השפחה, היא המלכות הנכריה של הס"א, שהקב״ה הרג את הבכור שלהם במצרים. שכתוב, עד בכור השפחה אשר אחר הריחים. אחר הריחים היתה יושבת מתחילה, ועתה שפחה זו תירש גבירתה. שבמקום להשפיע אל המלכות הקדושה, לוקחת שפחה זו דס״א כל השפע ומשפעת להעמים שהם מן הצד שלה.