זהר

רל) ובגין דא, בשית יומין, דשלטא סם המות אל אחר, אתמר בשכינתא יהיה סגור ששת ימי המעשה. בשבת ובראשי חדשים, דלא שלטין ממנן בישין, אתמר בהון וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח.

פירוש מעלות הסולם

רל) ובגין דא בשית וכו׳: ומשום זה, בששת ימי החול, ששולט סם המות שהוא אל אחר, נאמר בשכינה שהיא מלכות, יהיה סגור ששת ימי המעשה. בשבת ובראשי חדשים, שאין שליטה אל הממונים הרעים, נאמר בהם וביום השבת יפתח, וביום החודש יפתח.
פירוש: שורש כל החטאים הוא, המשכת ג״ר דחכמה דשמאל ממעלה למטה, וז״ס חטא עץ הדעת טוב ורע, כי יש במלכות שהיא נוקבא דז״א ב׳ נקודות, הנקראות מפתחא ומנעולא, ואם האדם זוכה דהיינו שהולך בדרך קו האמצעי שממשיך הארת חכמה שבשמאל רק ממטה למעלה, הרי טוב, כי הנקודא דמנעולא שבנוקבא דז״א שה״ס מדת הדין נגנזת, ונקודה דמדת הרחמים שה״ס מפתחא דהיינו מדת הרחמים נגלית ומשפיעה כל טוב אל התחתונים. אבל אם אינו זוכה, ומגביר את קו השמאל וממשיך הארתו ממעלה למטה, הרי רע כי אז נגלה בנוקבא דז״א נקודת המנעולא שהיא מדת הדין, וכל אורות החיים מסתלקים.
וזה אומרו (באות רכ״ט) דמסטרי דפקודין דלא תעשה, שה״ס התקונים לא להמשיך הארת ג״ר דשמאל, אלא בהתלבשות החכמה בחסדים, שאז מאיר רק ו״ק דג״ר דחכמה, ממנא דעשו איהו רביע על ישראל, להסיתם ולהתעותם להמשיך את הארת ג״ר דג״ר, וז״ס כל הנסיונות שנתנסו בהם כל הצדיקים (זהר ויצא אות כ"ב עיי״ש בפירוש הסולם) ואיהו דרגא עלייהו לאלה שאינם עומדים בנסיון לשעבדם ולהענישם, עד שמתעורר עליהם נקודת המנעולא, וממיתם, כמ״ש חז״ל (ב״ב טז.) הוא יצר הרע הוא שטן הוא מלאך המות. ואם תימא דשלטא על שכינתא, דאיהי עמהון בגלותא, ואם תאמר שיש שליטה לס״מ, על אלה שהולכים בדרך התורה שהוא הקו האמצעי ומקיימים תרי״ג מצות המתחלקים לרמ״ח מצות עשה הממשיכים חסדים מחג״ת דז״א, ושס״ה מצות לא תעשה שהם תקונים לגלות הארת ו״ק דחכמה בלבד ולהעלים על ג״ר דחכמה בסוד שמי עם י״ה שבגימטריא שס״ה, שגם עליהם יש לו כח להסיתם להמשיך ולהחזיק בג״ר דג״ר, שאסור להמשיכם לפני גמר כל התקון, והגאולה השלימה, הא אמר קרא אני ה' הוא שמי וגו׳ ובגין דא בשית יומין דשלטא וכו׳ אתמר בשכינתא יהיה סגור ששת ימי המעשה וכו׳.
כתוב זה, מבאר אותו הזהר (בפרשת נח מן אות שס״א עד אות שס״ו) וז״ל: ר׳ שמעון פתח כה אמר ה׳ אלקים שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח. האי קרא אית לאסתכלא ביה, ואיהו רזא, כמה דאתמר, יהיה סגור ששת ימי המעשה, אמאי. אלא אלין ימי חול, דתרעא דא יהיה סגור, דלא לאשתמשא חול בקודשא. וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח דהא כדין שמושא דקודשא בקודשא, וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא. היינו זווג זעיר אנפין ונוקבא, כי ז״א נקרא שמש ומלכות נקראת לבנה.
פירוש: מקום ההשפעה לתחתונים נקרא שער ושער החצר הפנימית, הוא מקום השפעת אור החכמה, כי חכמה נקראת פנימית מחמת שאינה מאירה בלי לבוש של חסדים ונמצא שהיא פנימית והחסדים המלבישים עליה הם בחיצוניותה. פתוח. פירוש: שמשפיע לתחתונים. סגור. פירוש: שהוא שמור ממגע החצונים. חול פירושו: שיש בו יכולת יניקה אל הקליפות ואינו שמור מהן. קדש פירושו: שאין שם יניקה כל שהיא אל הקליפות. והכתוב אומר שער החצר הפנימית יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, שואל ר׳ שמעון, למה יהיה סגור בששת ימי המעשה, ומשיב, משום שלא להשתמש חול בקדש, היינו שלא תתערב הסט״א בקדושה, כי כל עוד שיש יניקה אל הקליפות אין שפע החכמה הנקראת קדש מתגלה. ורק ביום השבת וחדש יפתח, שאז יש זווג זו"ן בסוד קדש בקדש, דהיינו שזו״ן עולים לאו״א שהם קדש בקדש אין משם יניקה אל החצונים והקליפות, ולכן אז אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא, שהוא זווג זו״ן.
תא חזי תרעא דא לא אתפתח באינון שיתא יומין דחול, בגין דהא באינון יומין דחול, עלמא תתאה אתזן, ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא בר בארעא דישראל. ואינון דשלטו לא שלטו בארעא קדישא, בגין דהשער הזה איהו סגור. אבל ביום השבת וביום החדש, כלהו מתעברן ולא שלטין, בגין דהשער הזה הוא פתוח, ועלמא איהו בחדוה, ואתזן מתמן, ולא אתייהיב עלמא לרשו אחרא.
פירוש: השם ארץ ישראל הוא בעיקר בעת שזו"ן עולים ומלבישים לאבא ואמא, שאז נקרא ז״א ישראל, שרומז שיש לו ג״ר ומוחין בסוד ישראל אותיות לי ראש. ומלכות נקראת ארץ ישראל או ארץ הקדש, כי מוחין דאו״א נקראים קודש. ואז אפילו בששת ימי המעשה הנמשכים מו״ק שהם ז״א, המלביש לאבא, שה״ס מוחין דחסדים המכוסים מחכמה, אין שם יכולת לימות החול, שה״ס כחות הסט״א מפני ששער הזה של החצר הפנימית המאיר בהארת חכמה הוא סגור מג״ר דבינה דא"א, החפצים בחסדים ודוחים חכמה והם נחשבים כמו ג״ר ממש שאין בהם שום חסרון, ואי אפשר להסט״א ושרו של עשו להתאחז ולינק כי הם בורחים מפני שלימות ואין להם יכולת להתקרב אלא במקום חסרון וג״ר דבינה מבריח אותם כמו חכמה ממש.
ויום השבת וראשי חדשים הנמשכים ממלכות המלבשת לישסו״ת, שהם נקראים אמא, המאירים בהארת חכמה, שז״ס וביום השבת יפתח, וביום החדש יפתח, כי שער הזה הפתוח בהארת חכמה מעביר לגמרי את החצונים ממקום הקדושה. וזה שאומר כאן ובגין דא בשית יומין דשלטא סם המות אל אחר, כי אז ניזון העולם התחתון במקומו, ויש שליטה אל החצונים להתאחז בכל מיני חסרון שבעולם, אתמר בשכינתא יהיה סגור ששת ימי המעשה כי נכללת בז״א שנקרא ישראל, והיא בבחי׳ ארץ ישראל, שאין שליטה לימות החול והסט״א בארץ ישראל מחמת הארת השלימות של ג״ר דבינה המבריחה את החצונים כמו החכמה אע״פ שהחכמה סגורה ואינה מאירה כי הם רוצים בכך להאיר בחסדים ודוחים חכמה. בשבת ובראשי חדשים דלא שלטין ממנן בישין כי אז נעלמים כל כחות הסט״א והחצונים מחמת כי, אתמר בה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. כי שער הזה הפתוח בהארת חכמה, מעביר לגמרי את החצונים ממקום הקדושה.
ונמצא שאין שליטה לימות החול ושרו של עשו בארץ ישראל שהיא סוד השכינה לא בששת ימי המעשה הנמשכים מז״א שהוא במקום אבא, ולא ביום השבת ור״ח הנמשכים ממלכות נוקבא דז״א שהיא במקום אמא. לא בששת ימי המעשה, מפני ששער הזה סגור מחמת השלימות של ג״ר דבינה דא״א ששלימות זו מבריחה את החצונים שאינם יונקים רק ממקום חסרון, כדרך הזבובים שה״ס כחות דפרודא הנרמזים בר״ת זבוב זה בכה וזה בכה. הבאים לינוק במקום שיש פצע ומוגלא, אבל כשמאיר השלימות מג״ר דבינה אע״פ שאין החכמה מאירה אין זה חסרון. ולא ביום השבת, מפני ששער הזה פתוח אז בהארת חכמה המעבירה לגמרי את הקליפות ממקום הקדושה.