זהר

רלט) ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא, סליק ההוא קלא לעילא, ובטש בריחא דמוחא, ונגדין תרין דמעין מעיינין, ונפק מנחירוי תננא ואשא, בההוא קלא דנגיד לון לבר.

פירוש הסולם

פירוש. בשעה שהי' יוצאת מאויר הבינה ויוצאות הג״ר דחכמה, בסוד האויר שחזר להיות אור. אז שולט קו השמאל בסוד נקודת השורק (כנ״ל ב״א דף ט״ו ד״ה ההיא) ונמשכים משליטתו דינים קשים על ישראל. וז״ש בשעתא דצווחין ישראל בעאקא, ושערי מתגליין מעל אודנין, כי עם יציאת הי' מאויר הבינה נפנות השערות מעל האזנים, שאז שולט השמאל בדינים קשים, וע״כ צריכים לז״א שיעלה לבינה בסוד קו האמצעי וייחד ב׳ הקוין זה בזה, והחכמה שבשמאל הבינה תתלבש בחסדים שבימין הבינה, אז מסתלקים הדינים דקו השמאל, ומאירים שניהם בסוד דרחמים, דהיינו בסוד ג׳ קוין חב״ד, אמנם אין ז"א עולה ליחד ב׳ קוי הבינה אלא ע״י אתערותא דלתתא, דהיינו ע״י קול תפלת ישראל העולה מלמטה ממדרגה למדרגה בדרך בקיעות הפרסאות (המבואר לעיל ויקהל אות קל״א) עד שגם העקימא דאודנין נבקע ומעלה קול התפלה לפנים לנקב האזן, ושם נעשה הקול למ"ן לז״א, וז״א עולה לבינה ומיחד ב׳ קוין של הבינה זה בזה, ויוצאים ג׳ קוי חב״ד בתוך הבינה, ומשום שז״א גרם יציאתם, מקבל אותם גם הוא, בסוד תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא. (כנ״ל ב״א דף רפ״ז ד״ה תלת ע״ש) והם נמשכים לג' חללי גולגלתא דז״א. וכיון שקול התפלה גרם שז״א יעלה למ״ן לבינה ויקבל ג׳ מוחין חב״ד, זכה בהארתם גם הקול, כי זה הכלל שכל שיעור האור שהתחתון גורם לעליון זוכה בו גם התחתון, ולפיכך אלו ג׳ מוחין חב״ד שקיבל ז״א ע״י קול התפלה נוטפים משם אל נקב האזן ששם קול התפלה, וגם הקול מקבל הארת ג׳ מוחין אלו. וז״ש, כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא, שאז עולה קול תפלת ישראל המתפללים מתוך צרתם, באותו נקב האזן שנוטף בו מן המוח. ונעשה שם מ"ן לז״א שז״א יעלה לבינה וייחד שם השמאל עם הימין ויוצא שם ג׳ קוין חב״ד, ובסוד חד בתלת קיימא נמשכים לג' חללי גולגלתא דז״א, וכיון, שקול התפלה גרם ג׳ מוחין אלו לז״א זוכה בו גם הקול, וע״כ נוטפים ג׳ מוחין אל נקב האזן ששם קול התפלה והקול מקבל אותם, וז״ש וכנש במוחא, שהקול אוסף הארת המוח, אמנם אינו יורד למקומו דרך נקב האזן, כי האזן סתים הוא לבר (כנ״ל אות רל״ז) אלא שיוצא דרך החוטם שהוא בחינת ו״ק דחכמה, וז״ש, ונפיק בנוקבי דחוטמא. שמדת הקבלה אינה בחינת אזן, שהוא ג"ר דחכמה, אלא בחינת חוטם שהוא ו״ק דחכמה.
וכבר ידעת, שאין החכמה מתגלית אלא בזמן ירידת הדינים על הרשעים הממשיכים החכמה ממעלה למטה (כנ״ל אות רי״ט) ולפיכך בעת שקול התפלה עם הארת המוחין שאסף בנקב האזן, רוצה לרדת דרך נוקבי החוטם, מתעוררים אז בחוטם הדינים דסומקא ואוכמא שיש בה מקו השמאל, (כנ״ל אות רכ"ד) וז״ש, ואתזער חוטמא ואתחמם ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין כל גבוראן מאינון נוקבין, ואז יחד עם כל אלו הגבורות והנקמות היוצאים מן החוטם, שיורדים על הרשעים, יורד ג״כ קול התפלה עם הארת החכמה והרחמים שבה, ומגיע אל ישראל. שז״ס שמרחם על ישראל.
ובכדי שלא נטעה לומר, שישר מן האודנין יוצא הקול לחוטם, שזה אינו בסדר המדרגה, כי הסדר הוא שמאודנין שהן חב״ד בא הקול לעיינין, שהם חו״ג, ומעיינין בא הקול לחוטם, ומחוטם יורד למטה. וז״ש, ועד לא נפקין וכו׳ סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא, דהיינו שהקול מקבל ו"ק דחכמה מן המוחין, הנקראים ריח של המוח, כי ו"ק דחכמה נקראים ריח. ואח״כ, ונגדין תרין דמעין מעיינין, שה"ס הדינים דעינים המתגלים עם גילוי החכמה, הנקראים סומקא ואוכמא (כנ״ל אות רכ״ב) שהקול נכלל בהן, ואח״כ ונפק מנחירוי תננא ואשא, שהם הדינין דחוטם (כנ״ל אות רכ״ג) והם יוצאים עם הקול תפלה ההוא המושך אותם לחוץ ע״י המ״ן שלו. וז״ש, בההיא קלא דנגיד לון לבר, ועמהם יורד קול התפלה הכלול במוחין דחב״ד, שהם רחמים, אל ישראל, והם נושעים מצרותיהם. והדינים המלוים אותה, מביאים נקמות על המצירים לישראל.