זהר

רלט) והא אתערו חברייא, בההיא שעתא דהוו זמינין ישראל למעבר ימא, ולאתפרעא ממצראי, אמר, אנא אעברנא בארעא קדישא, וחמינא דלא אתחזון אלין למיעל, בגווה, אי אנת דאין דינא, דינייהו הכא כמצראי, מה שניין אלין מאלין, או ימותון כלהו כחדא, או יהדרון כלהו למצרים. ולאו אנת הוא דאמרת, ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה, והא לא סליקו מחושביא אלא רד"ו, ולא יתיר.

פירוש הסולם

רלט) והא אתערו חברייא וכו': והרי העירו החברים, בשעה ההיא שישראל היו מוכנים לעבור את הים ולהפרע ממצרים. אמר המקטרג, אני עברתי בארץ הקדושה, ואני רואה, שאין אלו ראוים לכנוס בתוכה, אם אתה דן דין, הרי דיניהם כאן כמו המצרים, מה נשתנו אלו מאלו, או ימותו כולם יחד, או יחזרו כולם למצרים. ולא אתה הוא שאמרת, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, והרי לא עברו מהחשבון אלא ר"י שנים, ולא יותר.