זהר

רלח) בההוא שעתא רמז ליה ליופיא"ל, רבנא דאורייתא, אמר למשה, אנא דרישנא להאי קרא כתיב כי יהיה לאיש, דא קב"ה, דכתיב יי' איש מלחמה. בן, דא ישראל. סורר ומורה, דכתיב כי כפרה סוררה סרר ישראל. איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, דא קב"ה וכנסת ישראל. ויסרו אותו, דכתיב, ויעד יי' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה וגו'. ולא שמע אליהם, דכתיב ולא ישמעו אל יי' וגו'. ותפשו בו אביו ואמו, בדעתא חדא. בהסכמה חדא.

פירוש הסולם

רלח) בההוא שעתא רמז וכו': באותה שעה רמז אל המלאך יופיאל, שר התורה. אמר יופיאל למשה, אני דרשתי כתוב הזה, כתוב, כי יהיה לאיש, זהו הקב"ה, שכתוב, ה' איש מלחמה. בן, זהו ישראל. סורר ומורה, שכתוב, כי כפרה סוררה סרר ישראל. איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, זהו הקב"ה וכנסת ישראל, שהיא המלכות, ויסרו אותו, שכתוב, ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה וגו'. ולא שמע אליהם, שכתוב, ולא ישמעו אל ה' וגו'. ותפשו בו אביו ואמו, היינו בדעת אחד ובהסכמה אחת.