זהר

רלח) תניא, בשעתא דצווחין ישראל בעאקא, ושערי מתגליין מעל אודנין, כדין עייל קלא באודנין, בההוא נוקבא דנטיף ממוחא, וכנש במוחא. ונפיק בנוקבי דחוטמא. ואתזער חוטמא, ואתחמם, ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין, ומתערין כל גבוראן, ועביד נוקמין.

פירוש הסולם

רלח) תניא בשעתא דצווחין וכו׳: למדנו בשעה שישראל צועקים מתוך צרתם, והשערות מתגלות מעל האזנים, אז נכנס הקול באזנים באותו הנקב שהמוח נוטף שמה, ואוסף מן המוח, ויוצא דרך נקבי החוטם, ומתקצר החוטם ומתחמם, ויוצא אש ועשן מנקבי החוטם אלו, ומתעוררות כל הגבורות, ועושות נקמות.