זהר

רלח) ומאן דאיהו נטיר י׳ בח׳ יומין דמילה, בתמניא אלפי תחום שבת, בתמניא פרשיין דתפלי. איהו נטיר מכל מזיקי דתחות ידא דיצה״ר, דאיהו ממנא על שתין רבוא. כ״ש מאן דקשיר ליה בשלשלאין וקטיל ליה.

פירוש מעלות הסולם

רלח) ומאן דאיהו נטיר וכו': ומי שהוא שומר ברית שהיא אות י׳ בח׳ ימי מילה, ושומר אות שבת בשמונת אלפים אמה תחום שבת. ושומר אות תפילין בשמונה פרשיות של תפילין, ד׳ של ראש וד' של יד. הוא נשמר מכל המזיקים שמתחת ידו של יצר הרע, שהוא ממונה על ששים רבוא חיילות מזיקים. כש״כ מי שקושר אותו בשלשלאות והורג אותו.
ביאור המאמר, הנה זו״ן מצד אצילותם אינם ראוים למוחין, מפני שמלכות מצמצום א׳ רובצת עליהם שאינה ראויה לקבל אור, ובאפן זה לא היה קיום לזו״ן ולכל העולמות התחתונים, ובכדי שהעולם יוכל להתקיים, העלה המאציל את מלכות לבינה, ונעשית אחד עם בינה, ואז נעשו זו״ן ראוים למוחין. וכל זה הוא בעת שהתחתונים הולכים בדרך הישר. אבל אם התחתונים חוטאים הם פוגמים בזו״ן, ויש רשות אל הסטרא אחרא להתדבק בזו״ן ולגלות את מלכות של צמצום א', שישנה בכלים של זו"ן, ומסתלקים כל האורות, וכל זמן שהסט״א דבוק במלכות זו, ויונקת מן מקום החסרון שבזו״ן, אין שום תקוה שזו״ן יוכלו לקבל מוחין להשפיע אל העולמות.
ולפיכך אין שום עצה אלא להמית את הסטרא אחרא, ואז אפשר שזו״ן ישפיעו שוב חיים אל העולמות, ושני אלה באים כאחד, כי עם תקון זו״ן שימשיכו אור החיים, מתים הסט״א, אמנם להמית הסט״א ולהמשיך אורות החיים צריכים כמה מיני דינים המכונים כלי מלחמה, כדי לגרש החיצונים שלא יטו שפע הקדושה לצדם ויחריבו מקורות השפע, ומקורם של אלו כלי מלחמה יוצאים במדרגות הקדושה עצמן, ומשם נמשכים למטה להכניע ולהרחיק את החיצונים והקליפות מן שפע הקדושה עד השמדם לעד.
ומחלק את כלי המלחמה בשם הוי״ה בסוד מ״ש בזהר שופטים (אות ו') שמא דהוי״ה מיתה לסמאל ונחש, וחיים לישראל. וכלי המלחמה הם: חרב, רומח, קלע שזורק אבנים, קשת שיורה חצים, ופירושה של חרב נתבאר לעיל (אות קפ״א) בסוד חרב פיפיות אשר קו האמצעי משמש בה בכדי למעט ג״ר של קו שמאל, שמהם יונקים החיצונים, ועל ידי הדינים שבקו האמצעי הוא מכניע את קו השמאל להכלל בימין, וב׳ ההי״ן של השם מאירות יחד בשוה, והן ב' פיות החרב. ו׳ היא קו האמצעי גופא דחרבא, וי' היא השורש רישא דחרבא.
רומח, הוא דומה לחרב שהוא בחינת קו האמצעי, עם מסך דחירק, אלא ההפרש הוא שבחרב ישנן ב' פיות וברומח פה אחד של מלכות הכלולה בבינה. והיינו פה של מפתחא.
קלע, ה״ס בינה הכוללת בה את מדת הדין של מלכות בסוד האבנים שבתוך הקלע כדי להפיל בזה כל החצונים הנאחזים בהתפשטות הארת חכמה מקו שמאל של הבינה.
קשת, ה״ס מלכות בסוד הכתוב את קשתי נתתי בענן, שקשת הוא יסוד דמלכות, וענן הוא מלכות דיסוד ונתן זה בזה ונמתקו שניהם, ומתגלים עליה כל המוחין לקיום העולם, וכוללת בתוכה ג׳ גווני הקשת, שה״ס ג׳ קוים. וכשחצונים מתקרבים לאחוז בה בסוד הסתכלות בקשת שפירושו המשכת אורה ממעלה למטה, אז מתעוררים הדינים הקשים הגנוזים בה בסוד חצים חצי המדרגה של שמאל בלי ימין. בסו״ה וישטמוהו בעלי חצים.
ומבואר כאן ב׳ מיני המוחין שהם ב׳ שמות הוי"ה הן במוחין המקיפים שהם תפילין, והן במוחין הפנימים של קריאת שמע. וזה אמרו ועוד ק״ש איהי רומ״ח וכו' היינו קו האמצעי ו׳ של הוי״ה, הכולל בו את הדינים של מלכות בסוד מפתחא כרומח בפה אחד. והוא קירטא שהוא קלע שהיא בינה הכוללת בה חמש אבנין ה' שהן חמש מלכיות מכל ע"ס של הקומה כח״ב תו״מ באת י'. שה״ס י' של יעקב, עיין בזהר (בראשית א׳ אות ר״ב) ההוא אבן דאיהו י׳ דיעקב דאתמר בה ומשם רועה אבן ישראל לא יפסיק לסלקא לה לההוא אתר דאתנטילת. כי יעקב אבינו תיקן אותה שהעלה למראשותיו בסו״ה ויקח מאבני המקום דהיינו הי׳ שהיתה בסוף עקב, בסו״ה בעון עקבי'. וישם מראשותיו של יעקב, דהיינו שהעלה אותה לבינה שהיא מראשותיו של ז"א שהוא יעקב, ועי״ז נמתקה, עד שנעשית נוקבא אל ישראל, נוטריקון לי ראש, ונקראת אבן ישראל. וקטל בה ליצר הרע, שמקודם התיקון נאמר ואתה תשופנו עקב וכעת הוא ישופך ראש, ונעשה בטוח שלא יפסיק מחמת אחיזת הנחש מלהעלותה עד לכתר. וזה אמרו (באות רל״ז) ואיהו ק״ש קשת דזריק חצים וכו', היינו מלכות ה׳ תחתונה של השם, כי עד כאן ביאר סוד יה״ו כי י' של השם, היא אבן אחת הכוללת כל חמשת האבנים בסוד אחד של ק״ש. וה׳ ראשונה היא הקלע הכוללת בתוכה חמשת האבנים להמתיקן, בסוד שמע, ישראל, ה', אלקינו, ה׳. ו׳ של השם היא הרומח הכולל כל רמ״ח מלים של הק״ש עם יחודא עלאה של פסוק הראשון ו׳ מלים שביחד עולה לחשבון רומח. וקשת ה״ס ה׳ תחתונה של השם דזריק חצים מסטרא דברוך שם כבוד מלכותו וכו' המבואר לעיל אות זה בד״ה קשת.
וזה אמרו (באות רל״ז) ובאן אתר איהי קירטא בתפילין וכו' כאן מבאר שם הוי״ה של התפילין (הנ״ל באות ק״צ ובאות קצ״ג ד״ה פירוש) שצרופו הוא הוי״ה בסו״ה הנה יד ה׳ הוי״ה, שהקלע הוא ה׳ עלאה לשמאלא בסוד תפילין אמא על ברא ו׳ ה״ס המניח את התפילין שהוא מרכבה לז״א, וקושרן בה׳ אצבעות של יד ימין שהיא ה׳ תחתונה הנכללת בימין דחסד דרגיה דאברהם וכו' ועם ו׳ דעמודא דאמצעיתא אתעביד רומח. בסוד דינין דמפתחא כנ״ל והיינו ו׳ ה' של הוי״ה. י׳ אבנא דקלע שהיא קשר תפילין של יד, יסוד הממשיך המוחין אל הנוקבא בסוד אבא יסד ברתא כנ״ל.
וכלא י״ה עם שמי שס״ה מבואר לעיל (אות כ״ו ד״ה פירוש) סוד י״ה עם שמי שה״ס ג״ר שצריכים להעלימם, ולא להמשיך הארת ג״ר ממעלה למטה. זכרי עם ו״ה רמ״ח שה״ס ו״ק דחכמה שמצוה להמשיך אותם והיינו זכרי בחינת זכר שפניו למטה להשפיע. ומאן דאיהו נטיר וכו' היינו תיקון הכלים בהארת ו״ק לבד, כ״ש מאן דקשיר בשלשלאין וקטיל ליה דהיינו הממשיך המוחין בסוד ד' אותיות הוי״ה כנ״ל כי שמא דהוי״ה מיתה לסמא״ל ונחש, כי בזה נפסק כל חיותו. וחיים לישראל כי החיים של ישראל ממיתים את הסטרא אחרא.