זהר

רלח) ומהכא נפקא אורייתא, דאיהו קול יעקב, והאי אשתמע, דנפקא מההיא דלא אשתמע, ולבתר אתאחיד דבור בהדיה, ונפק לבר, מחיליה ומתקפיה, וקול דיעקב דאיהו אורייתא, אחיד בין תרי נקבי, אחיד בהאי פנימאה דלא אשתמע, ואחיד בהאי דלבר דאשתמע.

פירוש הסולם

רלח) ומהכא נפקא אורייתא, דאיהו קול דיעקב, והאי אשתמע דנפקא מההיא דלא אשתמע: ומכאן, מאו"א שה"ס קול גדול, יוצאת התורה, שהוא קול יעקב, דהיינו ז"א, וקול זה הנשמע, יוצא מקול ההיא שאינו נשמע. דהיינו מאו"א, ולבתר אתאחיד דיבור בהדיה, ונפק לבר מחיליה ומתקפיה, ואח"כ מזדווג עמו הדבור, דהיינו הנוקבא שלו, ויוצא הדיבור ומתגלה לחוץ מכחו ועוזו של קול יעקב. וקול דיעקב דאיהו אורייתא אחיד בין תרי נקבי, אחיד בהאי פנימאה דלא אשתמע ואחיד בהאי דלבר דאשתמע, וקול יעקב, שהוא התורה, דהיינו ז"א, נאחז בין שתי נקבות, אחוז בפנימית הזו שאינו נשמעת, דהיינו באמא, ואחוז בזו שבחוץ, שהיא נשמעת, דהיינו בהנוקבא. כמו שנתבאר לעיל אשר נוקבא הפנימית שהיא אמא, משפעת לו המוחין והברכות, והנוקבא החיצונית, שהיא נוקבא שלו, היא מקבלת ממנו המוחין והברכות.