זהר

רלז) וכל אינון ד' אתרמיזו הכא, קדש: דא קדושה עלאה. רזא דחכמתא עלאה, דמתמן כלא אתקדש, ברזא דגניזו עלאה, דאתקרי קדש. לי: דא בינה, רזא דעלמא עלאה, היכלא פנימאה. כ"ל: רזא דחסד, בכל דוכתא, בין לעילא בין לתתא. בכו"ר: דא בן בכור, דכתיב, בני בכורי ישראל, והאי בן בכור, כליל כל סטרין, וכל גוונין. ובגין כך, קרא כליל כלהו ארבע, ברזא דחכמתא עלאה. אבל דא באורח כלל, למנדע דכלא כלל בהאי, אבל באורח פרט, כל חד בלחודוי, דא איהו פרשתא קדמאה, דכליל כל שאר פרשיין.

פירוש הסולם

רלז) וכל אינון ד' וכו': וכל אלו הארבע חו"ב תו"מ, נרמזו כאן, בפרשה א', קדש, כי קדש, היא קדושה העליונה, שהיא סוד חכמה העליונה, הנקראת קדושה, שמשם התקדש הכל בסוד הגניזו העליונה, הנקראת קדש. לי, היא בינה, שהוא סוד עולם העליון, היכל הפנימי. כל, הוא סוד החסד בכל מקום, בין למעלה ובין למטה, דהיינו ת"ת מבחינת החסד. בכור, זהו בן בכור, שכתוב, בני בכרי ישראל, דהיינו ת"ת, ובן בכר הזה, כולל כל הצדדים, וכל המראות, דהיינו שכולל עמו גם המלכות. ובזה כולל הכתוב, כל הארבע, חו"ב תו"מ, בסוד החכמה העליונה. שהוא פרשה ראשונה. אבל זה הוא בדרך כלל, לדעת שהכל כלול בזה, אבל בדרך פרט כל אחת בפני עצמה הוא כנגד ספירה מיוחדת. וזה הוא פרשה ראשונה, הכולל שאר הפרשות.