זהר

רלז) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים. ת"ח, דהא בני נשא לא מסתכלין, ולא ידעין, ולא משגיחין, בשעתא דברא קב"ה לאדם, ואוקיר ליה ביקירו עלאה, בעא מניה לאתדבקא ביה בגין דישתכח יחידאי, ובלבא יחידאי, ובאתר דדבקותא יחידאי, דלא אשתני, ולא מתהפך לעלמין, בההוא קשורא יחידא, דכלא ביה אתקשר, הה"ד ועץ החיים בתוך הגן.

פירוש הסולם

רלז) ת"ח דהא בני נשא וכו': בוא וראה, כי בני אדם אינם מסתכלים ואינם יודעים ואינם משגיחים, שבשעה שהקב"ה ברא את האדם והוקיר אותו ביקר העליון, דהיינו במוחין עליונים, בקש ממנו שיתדבק בו, כדי שיהיה יחיד, ויהיה לו לב אחד, ויהיה דבוק במקום דבקות יחיד, שאינה משתנה, דהיינו בז"א, שנאמר בו ​אני הויה לא שניתי וגו', ואינו מתהפך לעולם, בקשר ההוא יחוד הכל נקשר בו, זהו שכתוב, ​ועץ החיים בתוך הגן וגו'. דהיינו ז"א.