זהר

רלז) ותא חזי, דהא אוקמוה, לא יצלי בר נש אחורי רביה, ואתמר, כמה דכתיב, את ה' אלקיך תירא. את לאכללא דבעי למדחל מרביה כמורא דשכינתא, ודחילו דתלמיד, רביה איהו. בגין כך, בשעתא דצלותא, לא ישוי ההוא מורא לקמיה, אלא מורא דקב"ה בלחודוי, ולא מורא אחרא.

פירוש הסולם

רלז) ות"ח, דהא אוקמוה וכו': ובוא וראה כי ביארו, ​שלא יתפלל אדם אחורי רבו. ואמרו, שכתוב ​את ה' אלקיך תירא, את, הוא לרבות ולכלול שצריך לירא מרבו כמורא השכינה, ויראת התלמיד הוא רבו. ולפיכך בעת התפלה לא ישום לפניו אותה המורא, אלא מורא מהקב"ה בלבדו, ולא מורא מדבר אחר. פירוש. כי המלכות, נקראת מורא שמים, דהיינו מלכות של הקב"ה שנקרא שמים, שה"ס מלכות הממותקת במדת הבינה שה"ס רחמים. ואם יש לאדם מורא מפני דבר אחר חוץ מהקב"ה, הוא מעורר עליו מלכות דמדת הדין הבלתי ממותקת בבינה. וז"ס שאסור להתפלל אחורי רבו, כי להיות מורא רבו כמורא שמים, לא יוכל להזהר שיהיה בבחינת מורא שמים בלבד, ויש חשש שלא יתעורר עליו המלכות דמדת הדין. ואז יהיה ​דבר מפסיק בינו לבין הקיר, אשר הקיר, שה"ס המלכות לא תהיה ראויה לקבל המוחין.