זהר

רלז) פקודא עשיראה, לאנחא תפילין ולאשלמא גרמיה, בדיוקנא עלאה. דכתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו. פתח ואמר ראשך עליך ככרמל. האי קרא אוקימנא. ואתמר, אבל ראשך עליך ככרמל, דא רישא עלאה,תפילין דרישא, שמא דמלכא עלאה קדישא יהוה, באתוון רשימין, כל את ואת פרשתא חדא, שמא קדישא גליפא בסדורא דאתוון כדקא יאות. ותנן כי שם י"י נקרא עליך ויראו ממך, אלין תפילין דרישא, דאינון שמא קדישא בסדורא דאתווי.

פירוש הסולם

רלז) פקודא עשיראה וכו': המצוה העשירית היא, להניח תפלין, ולהשלים עצמו בצורה העליונה. שכתוב, ​ויברא אלקים את האדם בצלמו. פתח ואמר, ​ראשך עליך ככרמל. מקרא זה העמדנו ונשנה. אבל ראשך עליך ככרמל, זהו ראש העליון, תפלין של ראש, של מלך העליון הקדוש הוי"ה באותיות רשומות. כל אות ואות, שבשם הוי"ה, היא פרשה אחת בתפילין, וכך השם הקדוש חקוק בפרשיות התפילין, בסדר האותיות כראוי. ולמדנו. ​כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, אלו הם תפלין של ראש, שהם השם הקדוש, לפי סדר האותיות.
ביאור הדברים, כי בפקודא למיחן למסכני הנ"ל, נעשה רק התחלה להמשכת דיוקנא עלאה, שה"ס צלם אלהים, כמ"ש לעיל, שע"י פקודא דלמיחן למסכני, נכללה אמא במלכות בסוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ותדע שה"ס אמא אוזיפת לברתא מאנהא (כמ"ש לעיל באות י"ז) שע"י התכללות המלכות באמא, נפלו אתוון אל"ה למקום הזו"ן, ולא נשאר באמא כי אם אתוון דמ"י בלבד ונבחן שאתוון אל"ה דאו"א ירדו לבחינת זו"ן, דהיינו שבחינת אבא שבהם לקח הז"א, ובחינת אמא שבהם לקחה הנוקבא, ונעשים לבחינת זו"ן ממש, כי העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו. ועל ידיהם הרויחו הזו"ן בחינת הקטנות של צל"ם אלהים, כלומר, ו"ק בלי ראש, משום שגם אמא עצמה הפסידה בחינת הג"ר שלה ע"י השתתפות זו, כי נפלו ממנה ג' הכלים אל"ה שהם בינה וז"א ומלכות של הע"ס שלה, ולא נשארו בה כי אם ב' אתוון מ"י, שהן כתר וחכמה דע"ס שלה ונודע, שחסר ג' תחתונות דכלים חסר ג' ראשונות דאורות, ולא נשאר בהכלים דמ"י שלה, אלא אורות דרוח נפש לבד, אור הרוח בכלי דכתר, ואור הנפש בכלי דחכמה. וע"כ לא היתה יכולה להשפיע לזו"ן רק ו"ק בלי ראש. ואם כן עוד לא נשלם הזו"ן בדיוקנא עלאה שהם מוחין דג"ר הנק' צל"ם אלהים. וז"ש לאנחא תפילין ולאשלמא גרמיה בדיוקנא עלאה שע"י פקודא דתפילין ממשיכין הג"ר להזו"ן, שהם השלמת צלם עלאה.
ולא יקשה לך, הרי כאן המדובר הוא מהאדם התחתון, והזו"ן כבר נשלמו בהכרח, כי לא יכלו להוליד נר"ן אל האדם התחתון טרם שיעלו בעצמם למקום או"א, ויגדלו במוחין שלהם כמוהם, וא"כ איך אנו אומרים שאפילו אמא עודנה בקטנות. אכן, תדע, כי בעת שהזו"ן משיגים המוחין דאו"א, נמצאים מלבישים לאו"א והם כמוהם ממש, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו ממש. וא"כ כל מה שאנו מבחינים עתה באו"א, הכוונה היא על זו"ן שנעשו לאו"א. כי כל אותם הדרכים הנוהגים באו"א ללידת מוחין דזו"ן דאצילות, נוהגים כן בדיוק גמור בזו"ן שנעשו לאו"א, בעת שהם מולידים המוחין, שהם הנר"ן, לאדם התחתון, בלי הפרש של כלום. ולפיכך אין צורך לשנות את השמות כלל, ומכנים עתה לזו"ן בשם או"א, ולנר"ן דאדם התחתון בשם זו"ן. וזכור זה להלן בכל ההמשך.
וז"ש, דכתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו: סוד הצל"ם הוא ענין ארוך מאד, אמנם אבארו כאן לפי הנחיצות להבין הדברים שלפנינו. וצריך שתזכור כל המתבאר לעיל במראות הסולם (אות ב' בענין המספר י"ג שיש בספירות עד אות ד') עש"ה, כי אין להכפיל דברים בכדי. ותראה שם שליחידה חיה אין כלים, ורק לנר"ן יש כלים בינה וזו"ן, ואפילו כשאנו אומרים במפורש כלי דכתר, הכוונה היא לבינה וזו"ן דכתר. והבינה וזו"ן מתחלקים לע"ס ע"י תיקון קוין, שג' קוין דבינה הם חב"ד, ודז"א הם חג"ת, ודנוקבא הם נהי"ם, ומספר זה נוהג לאור דחסדים. אמנם להשפעת הארת החכמה, נחלקה הבינה לב' בחינות: או"א וישסו"ת, שהם חב"ד חג"ת, אשר עם הז"ת דזו"ן הם י"ג ספירות, שז"ס הגימטריא אח"ד שהוא י"ג, הרומז לשמא שלים.
ושורש הדברים, כי הכתר והחכמה נסתמו בח"ס דא"א, ורק הבינה שלו מאירה כל המוחין דאצילות, והיא נחלקה לאו"א וישסו"ת דאצילות, שהג"ר שלה מאירים באו"א והו"ק שלה בישסו"ת, וב' בחינות הבינה הללו נקראות ם' ל' דצל"ם, שאו"א נקראים מ' דצל"ם, ונקראים כן בסוד עזקא דכיא, כי הם' היא כמו עזקא סגורה הסוגרת המוחין סביב סביב. וישסו"ת נקראים ל' דצל"ם, ונקראים כן, כי הל' מגבהת ראשה למעלה כמו מגדל, שראש זה רומז על מוחין דג"ר, וה"ס הכתוב, ​מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. כי הישסו"ת ה"ס מגדל, והז"א נקרא צדיק הרץ במגדל הזה ונשגב מאד. באופן שאו"א הם בסוד עזקא הסוגרת המוחין, ואור החכמה לא יתגלה בהם לרוב גבהם, כי אור החכמה שבהם, הוא בחינת חכמה סתימאה עצמה, שנעלמה מכל פרצופי אצילות, וע"כ אינה מתגלית בהם, ואין בהם רק אור חסדים לבד, הנקרא אוירא דכיא, כי אויר ה"ס אור הרוח. ונקרא ג"כ אויר סתום, כי הי' לא נפיק מאויר שלהם לעולם. אבל הישסו"ת, להיותם רק בחינת הז"ת דבינה, שה"ס בחינת זו"ן הכלולים בבינה, אינם נקראים אויר סתום, כי בעת השפעת מוחין דגדלות לזו"ן הי' נפיק מאויר שלהם ונעשו אור, שפירושו חכמה ומוחין דג"ר. ומסבה זו נקרא הישסו"ת מגדל הפורח באויר, כי מגדל פירושו גדלות דג"ר, ומשום שאין מוחין אלו קבועים בזו"ן נמצא שהזו"ן בעת הקטנות, הוא משום שנכנסה הי' באור ונעשה אויר, ולעת גדלות חוזרת ויוצאת הי' מהאויר ונעשה אור, ע"כ נבחן כמו מגדל פורח מחמת התיקון שבו בסוד אויר. והז"א נקרא צ' דצל"ם, כי הוא הצדיק הרץ במגדל ונשגב כנ"ל. ונתבארו היטב ג' האותיות צל"ם, בסוד ז"א שהוא צ', וישסו"ת שהם ל', ואו"א שהם ם'. והם סוד חכמה בינה דעת, כי או"א הם חכמה, המסוגרים בעזקא דכיא, להיותם בבחינת ח"ס. וישסו"ת הם בינה, אמנם בעת עליתה לראש א"א, יוצאת הי' מאויר שלה ומשפעת חכמה, בסוד מגדל הפורח באויר. וז"א הוא הרץ במגדל הזה דהיינו שהוא המקבל של המוחין האלה וה"ס דעת. וזכור היטב כל זה, שהם משרשי החכמה, ולא יארע בדרכים אלו שום שינוי לעולם, ולפיכך נקראים המוחין תמיד בשם צל"ם.
ומה שאמרנו שחב"ד הם ג' אותיות ם' ל' צ' דצל"ם, אין לערבם עם ג' הקוים שבמוחין הנק' חב"ד, כי אלו החב"ד דצל"ם אינם בבחינת ג' קוין, אלא שהם ג' פרצופין שלמים המתלבשים זה בתוך זה, כי החכמה שהיא ם' דצלם, ה"ס או"א המתלבשים מחזה ולמטה תוך הבינה שהיא ישסו"ת ול' דצל"ם. והישסו"ת מתלבשים מחזה ולמטה תוך הדעת שהוא הז"א, הנקרא צ' דצל"ם.
וזה אמרו ולאשלמא גרמיה בדיוקנא עלאה דכתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו, שע"י התפילין ממשיכים מוחין דג"ר בסדר אותיות הצל"ם המובא בכתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו, שה"ס הזהרא עלאה דאצילות שקבל אז אדה"ר בעת שנברא ואנו ממשיכים אותם מקודם אל הזו"ן, ומשם משפיעים אלו המוחין גם עלינו. וסדר אותיות הצל"ם מתבאר בד' הפרשיות של התפילין כמ"ש לפנינו.
וז"ש, תפילין דרישא שמא דמלכא עלאה קדישא יהו"ה באתוון רשימין: תפילין של ראש הוא שמו של המלך העליון הקדוש, הוי"ה באותיות רשומות. התפילין מכונים כרמל, כי כרמל פירושו כר מלא מכל טוב, וז"ס הכתוב ראשך עליך ככרמל דהיינו שראש עלאה דז"א וכן דנוקבא בעת שמלובשים בתפילין דרישא, שהם המוחין עלאין דצל"ם, הם דומים ככרמל, ככר מלא מכל טוב. ומוחין אלו נקראים שמא דמלכא עלאה קדישא, דהיינו ד' אותיות הוי"ה כסדר האותיות שלהן י' ה' ו' ה'. ומה שמדגיש הוי"ה באתוון רשימין,היינו שכל אות ואות רשומה בפרצוף בפני עצמה, והוא משום שבכל פרצוף יש ד' אותיות הוי"ה שהן ע"ס. ע"כ אומר שהכוונה היא על אתוון רשימין דהיינו שכל אחת היא פרצוף שלם בפ"ע.
וז"ש כל את ואת פרשתא חדא וכו' גליפא בסדורא דאתוון כדקא יאות: כל אות ואות של השם הוי"ה היא פרשה אחת מארבע הפרשיות שבתפילין, השם הקדוש חקוק בהן כסדרן של האותיות כראוי. פרשה, פירושה פרצוף שלם בפני עצמו, ואומר, שכל אות ואות דשם הוי"ה נעשה בסוד המוחין לפרצוף שלם בפ"ע ומסודרות בבתים בסדורא דאתוון כדקא יאות, דהיינו בסדר י' ה' ו' ה'. וה"ס תפילין דרש"י, כי התפילין דר"ת מסודרות בבתים בסדר הר"ת היוצא מהפסוק, ​כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי דהיינו י' ה' ה' ו'. כנודע.