פירוש הסולם
רלז)
ומלכי צדק מלך שלם וגו': ר' שמעון פתח ואמר,
ויהי בשלם סכו וגו', בוא וראה. כשעלה ברצונו של הקב"ה, שה"ס בינה, לברוא העולם, שהוא ז"א הנקרא עולם, הוציא להבה אחת של בוצינא דקרדנותא, ונשב רוח ברוח, ונחשכה הלהבה, וגם שורפת. והוציא מתוך צדדי התהום טפה אחת, וחבר אותם כאחד, דהיינו הטפה עם הלהבה, וברא בהם את העולם, שהוא ז"א. פירוש. כדי לבאר הכתוב ומלכי צדק וגו', וסוד הברכה אשר ברכו, הוצרך לבאר היטב בדיוק סדר עלית זו"ן אל הבינה בסוד מ"ן, כדי להשלים הארתה. שבזה מתבאר ברכה הראשונה,
ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ואח"כ הוצרך לבאר סדר קבלת ז"א ונוקביה את המוחין מבינה אחר עליתם שם. שבזה מתבאר ברכה הב', וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך וגו'.
ונודע, שבעת שהבינה משפעת בחינת ו"ק לזו"ן, היא צריכה אז להתמעט בעצמה לבחינת ו"ק. שאז מורידה ג' אתוון אל"ה דאלקים, אל זו"ן, והיא עצמה נשארה בב' אותיות מ"י דאלקים, שהם בחינת ו"ק בלי ראש, ואז משפעת ו"ק לזו"ן.
(כנ"ל דף ז' ד"ה פירוש ע"ש) וכשרוצה להשפיע ג"ר לזו"ן. היא מעלית ג' אתוון אל"ה מזו"ן ומחזרת אותם למדרגתה, והזו"ן עולים עמהם, ואז יוצא קו שמאל בהבינה. ונעשו ה' אתוון אלקים סתימא בשמא, מטעם חסרון חסדים. ונעשו מחלוקת בין ב' הקוין ימין ושמאל דבינה, ואז נעשה ז"א בחינת מ"ן אליה עם סוד המסך דחירק, שמצד אחד ממעט כחו של קו שמאל, ומצד הב' הוא מרבה חסדים ואז מכריע ביניהם ומיחד אותם זה בזה.
(כנ"ל דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש) ואחר שז"א השלים ג' הקוין בבינה, זוכה גם הוא באותם ג' הקוין. כי כל השיעור שתחתון גורם בעליון זוכה בו התחתון. וכבר נתבאר זה בכ"מ. וכאן בא הזהר לבאר רק השפעת מוחין דג"ר אל הזו"ן. שהוא מבחינת ג"ר של עצמה. דהיינו שכבר החזירה לעצמה ג' אתוון
אל"ה, והאירה בה הארת השורק, דהיינו קו השמאל שבה, שהאורות נסתמים בה אז, וצריכה לעלית ז"א עם המסך שלו, שתזדווג עליו ותוציא על ידו קו האמצעי המכריע ומשלים ב' הקוין שלה.
וזה אמרו,
כד סליק ברעותא דקב"ה, שהוא בינה,
למברי עלמא, דהיינו להשפיע מוחין דג"ר אל העולם, שהוא זו"ן.
אפיק חד שלהובא דבוצינא דקרדינותא, דהיינו שגילתה את כח הדין של קו השמאל, שהוא כאש שורף מחוסר חסדים. ואז
ונשף זיקא בזיקא, שרוח התחתון שהוא ז"א, נשב ברוח העליון שהוא ז"ת דבינה. כלומר, שז"א עלה אז למ"ן עם המסך שלו אל ז"ת דבינה, ונעשה לה בחינת רוח. שזה נבחן כנשיבת הרוח ברוח. ואז
חשכאת ואוקידת, כלומר שנכפלו הדינים בז"ת דבינה, כי מטרם שנעשה זווג על המסך דז"א, לא לבד שלא נתקן האש דקו שמאל אלא עוד שקו השמאל נתמעט ונחשך לבחינת ו"ק,
(כנ"ל דף ט"ז ד"ה עוד) שה"ס חרן, ע"ש. ונמצא
דחשכאת מטעם המסך דז"א שעלה, וגם
אוקידת, כי עוד לא יצא הזווג על המסך שימשיך קומת החסדים.
ואחר זה נעשה הזווג מאור העליון על המסך דז"א ויצאה עליו קומת חסדים. וז"ש
ואפיק מגו סטרי תהומא חד טיף, המסך דצמצום ב' מכונה תהום
(כנ"ל בראשית א' דף ל"ח ד"ה אבנין ע"ש) וקומת החסדים שה"ס קו אמצעי מכונה
חד טיף, טפה אחת, כי ג' הקוין מכונים ג' טפות,
(כנ"ל בראשית א' דף רס"ד אות שכ"א) ואומר שהוציא בסוד הזווג על המסך, המכונה סטרי תהומא, טפה אחת דהיינו קומת החסדים,
וחבר לון כחד, שקומת החסדים חיבר ב' הקוין, ימין ושמאל דבינה להיות כמו קו אחד. דהיינו שעשה שלום ביניהם, ונתלבשו זב"ז החכמה שבשמאל בהחסדים שבימין וכן החסדים שבימין בהחכמה שבשמאל.
וברא בהו עלמא, ובאלו המוחין ברא את העולם, שהוא ז"א. כי מתוך שז"א גרם הארת המוחין הללו בבינה, זכה בהם גם הוא. כנ"ל.
