זהר

רלז) אמר ר' אבא, תווהנא על ההוא דכתיב כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וגו', ותפשו בו אביו ואמו וגו', ותנינן, דבההיא שעתא אמר קב"ה למשה כתוב. אמר ליה משה, מאריה דעלמא, שביק דא, אית אבא דעביד כדין לבריה. ומשה מרחיק הוה חמי בחכמתא, כל מה דזמין קב"ה לבני ישראל. אמר, מאריה דעלמא, שבוק מלה דא. א"ל קב"ה למשה, חמינא מה דאת אמר, כתוב וקבל אגרא. את ידעת ואנא ידע יתיר. מה דאת חמי, עלי ההוא עובדא. דרוש קרא ותשכח.

פירוש הסולם

רלז) אמר ר' אבא וכו': אר"א תמה אני על מה שכתוב, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וגו' ותפשו בו אביו ואמו וגו'. ולמדנו שבאותה שעה שאמר הקב"ה למשה, כתוב, דהיינו שיכתוב פרשת סורר ומורה, אמר לו משה רבונו של עולם עזוב את זה, וכי יש אב שעושה כזה לבנו. ומשה היה רואה בחכמה מרחוק כל מה שעתיד הקב"ה לעשות לבני ישראל, כלומר שהסתכל בזה מרחוק שפרשת סורר ומורה מרמז על המנהג של הקב"ה עם ישראל. וע"כ אמר רבונו של עולם עזוב דבר זה. א"ל הקב"ה למשה, אני רואה מה שאתה אומר, כתוב וקבל שכר. אתה יודע ואני יודע יותר. מה שאתה רואה, עלי הוא המעשה, דרוש את הכתוב ותשכח הסוד שלו.