זהר

רלז) ותאנא, בהאי יומא, כל חידו, וכל נהירו, וכל וותרנותא דעלמין, כלהו תליין באימא עלאה, דכל מבועין נגדין ונפקין מנה. וכדין נהירין כל אינון בוצינין, ונהרין בנהירו בחדוותא, עד דמתבסם כלא. וכדין כל אינון דינין אשתכחו בנהירו, ודינא לח אתעביד, ועל דא תענו את נפשותיכם.

פירוש הסולם

רלז) ותאנא בהאי יומא וכו': ולמדנו, ביום ההוא, כל שמחה וכל אור, וכל ויתור שבעולמות, דהיינו כפרת עונות, כולם תלוים באמא עלאה, שכל המבועים נמשכים ויוצאים ממנו. דהיינו הו הארת החכמה והן הארת החסדים, ואז מאירים כל אלו הנרות, שה"ס מאורי האש שבמלכות, ומאירים באור ובשמחה עד שהכל מתבשם, ואז כל אלו הדינים נמצאים בהארה, כי אותם הדינים הנמשכים מה' עינוים, הם הגורמים שתאיר החכמה, ולולא הם, לא היתה החכמה מתגלה כנ"ל, והדין אינו נעשה, אלא שהוא מאיים בלבד, ועל זה, תענו את נפשותיכם. כדי לאפשר הארת החכמה.