זהר

רלו) בחדש השביעי בעשור לחדש. בעשור דייקא, כמה דאוקימנא. תענו את נפשותיכם, ודאי הכי הוא, והא אתמר נפשותיכם ודאי. דהא בנפשא תליא מלתא, ובגין כך, אכילה ושתיה מתשיעאה, יתיר מיומא אחרא. ואע"ג דהאי מלה אתמר בגוונא אחרא, וכלא שפיר, והאי והאי מלה חדא, וכל חד באתריה, והכי הוא.

פירוש הסולם

רלו) בחדש השביעי בעשור לחודש: בעשור הוא בדיוק, כמו שהעמדנו שבעשור הוא מלכות. תענו את נפשותיכם. ודאי כך הוא, והרי למדנו, נפשותיכם ודאי. כי בנפש תלוי הדבר, כי אור המלכות נקרא נפש, ונפש היא תמיד מלכות. ומשום זה אכילה ושתיה מתשעה לחדש, שהוא יסוד, הוא אז יותר מיום אחר. ואע"פ שדבר זה למדנו באפן אחר (לעיל אות רכ"ג) והכל יפה, וזה וזה דבר אחד הוא, וכל אחד במקומו, וכך הוא.
פירוש, כבר ידעת שאי אפשר שתתגלה החכמה אם לא יופיעו דינים קשים עמה להמטיר על ראשי הרשעים, שלא ימשיכו החכמה ממעלה למטה, (כנ"ל פקודי אות שע"ו, וצו אות קי"ד) וז"ס ה' עינוים שביום הכפורים, שמהם נמשכים הדינים על ראשי הרשעים. שאז אפשר שתתגלה החכמה. וז"ס כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה, ונכרתה מעמיה. כי אם לא קבל ה' עינוים אלו להרחיק הרשעים, לא תוכל החכמה להופיע בנפש, ואור החכמה הוא אור החיים, וע"כ ונכרתה מעמיה.
וזה אמרו בעשור לחדש, בעשור דייקא, שהוא המלכות ששם מקום גילוי החכמה, כי אין גילוי חכמה בשום ספירה אלא בספירת המלכות לבד. (כנ"ל ב"א דף רע"ו ד"ה ועוד) וע"כ צריכים לקבוע שמה התקון הזה, שימשכו דינים ממנה על ראשי הרשעים בעת שתתגלה בה החכמה. וע"כ תענו את נפשותיכם ודאי וכו', שצריכים לעורר במלכות את ה' עינוים שמשם נמשכים הדינים האלה, דהא בנפשא תליא מלתא, כי הדבר תלוי רק בנפש, שהיא בחינת מלכות, שרק שם מקום גילוי החכמה ולא במקום אחר. וע"כ בעת שמתגלים בה הדינים תוכל לקבל החכמה מן היסוד דז"א כי אין עוד פחד מפני הרשעים שיינקו ממנה. וז"ש, ובגין כך אכילה ושתיה מתשיעאה יתיר מיומא אחרא. שע"כ תוכל המלכות לקבל המוחין דהארת חכמה המכונים אכילה ושתיה מן היסוד, יותר מביום אחר, כי אין המלכות מקבלת אלא מן היסוד. וז"ס שצריכים להרבות באכילה ושתיה בערב יוה"כ שהוא תשיעי לחדש, דהיינו יסוד. כי מתוך שמקבל ה' עינויים ביום הכפורים, היא ראויה לקבל אכילה ושתיה מן היסוד. באפן, שתקון עינוי הנפש שביוה"כ, מאיר בתקון אכילה ושתיה שבתשיעי לחדש, להיותה נשמרת מהרשעים. וז"ס שאמרו, כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב, כאלו התענה תשיעי ועשירי. כי עינוי הנפש דעשירי מאיר על המוחין המושפעים בתשיעי. ושומר אותם.