זהר

רלה/א) וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב, וירח יי׳ את ריח הניחח. דכלא בחוטמא תליין, לארחא האי חוטמא, בתננא, ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי דכתיב, ויחר אף יי׳. וחרה אף יי׳. וחרה אפי. פן יחרה אף יי׳. כלא בזעיר אפין אתמר, ולא בעתיקא.

פירוש הסולם

רלה/א) וכלא תלייא בחוטמא וכו׳: וכל המיתוקים של הדינים תלוים בחוטם, משום זה כתוב, וירח ה׳ את ריח הניחח. כי הכל תלוי בחוטם שהחוטם הזה יריח בעשן ובאש האדום, העולים מן הקרבן. ומשום זה מתקבל הקרבן ברצון. וז״ש ויחר אף ה׳. וחרה אף ה'. וחרה אפי. פן יחרה אף ה׳. הכל נאמר בז״א, ולא בעתיקא. שהוא א״א.
פירוש, שהכהן המקריב את הקרבן ממשיך הארת חוטם א״א לחוטם דז״א, שאז מתהפכים כל הדינים לרחמים, ואז מעלה אש ועשן העולים מקרבן, המעוררים הדינים דאש ועשן שבחוטם, שכבר נמתקו ונעשו לרחמים, שפירושו שהחכמה דשמאל כבר נתיחדה עם החסדים שבימין, שאז אותם הדינים דשמאל נעשו לממשיכי החכמה, אלא בסוד ו״ק דחכמה הנקראים ריח והחסדים המלבישים ה״ס ניחוח. וז״ס וירח ה׳ את ריח הניחח. כי נתעוררה השפעת החכמה שנקראת ריח. וז״ש, דכלא בחוטמא תליין לארחא וכו', כי אין החכמה מושפעת אלא מן החוטם כנ״ל, והיינו בזמן שמקבל הארת חוטם דא״א. ונמצא שכל הארת חכמה שיש בעולמות, המכונה ריח תלוי בחוטם.