זהר

רלה) ועל דא, דוד הוה מעטר גרמיה, בההוא גוונא ממש. לזמנין איהו מסכנא, ולזמנין איהו בעותרא בעתירו דכלא, ובג"כ הוה אמר, צעיר אנכי ונבזה. ועם כל דא, פקודיך לא שכחתי. כגוונא דא, אית ליה לב"נ למהוי נבזה בעיניו, לאשפלא גרמה בכלא, למהוי איהו מאנא דקב"ה אתרעי ביה, והא אוקמוה, דכתיב ואת דכא ושפל רוח. השתא אנא אפתח ברישא.

פירוש הסולם

רלה) ועל דא דוד וכו': וע"כ, דוד היה מעטר את עצמו כעין זה ממש, דהיינו כמו הלבנה, כי דוד הוא בחינת מלכות, לפעמים הוא עני, ולפעמים הוא בעשירות על הכל. ומשום זה היה אומר צעיר אנכי ונבזה, ועם כל זה, פקודיך לא שכחתי. כעין זה יש לו לאדם להיות נבזה בעיניו, ולהשפיל עצמו בכל, שיהיה כלי, שהקב"ה רוצה בו. והרי העמידוהו, שכתוב, ואת דכא ושפל רוח וגו'. עתה. אחר שהקדמתי אלו הדברים, אפתח בתורה בראש. זה היה מענה על דברי ר' יהודה שאמר, מי שהוא בראש יפתח בראש.