זהר

רלד) ד"א, וכל שיח השדה, דא משיח ראשון, טרם יהיה בארעא, וכל עשב השדה טרם יצמח, דא משיח שני, ולמה, בגין דלית תמן משה, למפלח לשכינתא, דעליה אתמר, ואדם אין לעבוד את האדמה, ורזא דמלה לא יסור שבט מיהודה דא משיח בן דוד, ומחוקק מבין רגליו, דא משיח בן יוסף, עד כי יבוא שיל"ה דא משה, חשבן דא כדא, ול"ו יקה"ת עמים אתונן ולו"י קה"ת.

פירוש הסולם

רלד) דבר אחר, וכל שיח השדה, דא משיח ראשון, טרם יהיה בארעא. וכל עשב השדה טרם יצמח דא משיח שני: פירוש אחר, וכל שיח השדה קאי על משיח ראשון, דהיינו משיח בן דוד טרם שיהיה בארץ. וכל עשב השדה קאי על משיח שני, שהוא משיח בן יוסף. ולמה בגין דלית תמן משה למפלח לשכינתא, דעליה אתמר, ואדם אין לעבוד את האדמה. ושואל ולמה לא היו המשיחין בארץ. ואומר, שהוא, משום שאין עמהם משה, שעליו נאמר, ואדם אין לעבוד את האדמה. ורזא דמלה, ​לא יסור שבט מיהודה, דא משיח בן דוד. ומחוקק מבין רגליו, דא משיח בן יוסף עד כי יבא שילה דא משה, חשבן דא כדא. ולו יקהת עמים אתוון ולוי קהת וסוד הדבר, לא יסור שבט מיהודה זהו משיח בן דוד. ומחוקק מבין רגליו זהו משיח בן יוסף. עד כי יבא שילה, זהו משה, כי משה בגימטריא שילה. ולו יקהת עמים, הוא אותיות ולוי קהת. כלומר שיגיע התיקון ממשה עד קהת ועד לוי שהם אבותיו.
ויש להבין, ענין ב' משיחין הללו מה הוא, ומה ההפרש ביניהם. ולמה אינם יכולים להתגלות זולת אחר גילוי נשמת משה, והענין הוא, כי מסבת שיתוף מדה"ר בדין, שהמלכות נכללה בהבינה, נחסרה עצמותה של המלכוה, ואין בה אלא בחינת ט"ר דהמלכות, דהיינו בחינת התכללותה של המלכות בהם, אמנם בחינת עצמה נגנזה בראש עתיק, ומסבה זו נחלקה מלכות דז"א לשתי ממלכות, שמחזה ולמעלה, היא אהל לאה, והוא עלמא דאתכסיא ומשם נמשך משיח בן דוד, שהיא בן לאה. ומחזה ולמטה היא אהל רחל עלמא דאתגליא, ומשם נמשך משיח בן יוסף, שהוא בן רחל (כמ"ש לעיל דף ק"י ד"ה מלכותא דדוד עש"ה) והנך מוצא שהמלכות שמחזה ולמעלה יש בה ע"ס שלמות, אבל בהמלכות שמחזה ולמטה חסרה המלכות שלה והיא מסתיימת ביסוד. ע"ש. ולפיכך יש מחלוקת בין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף למטרת גמר התיקון. כי משיח בן דוד רוצה למלוך, דהיינו להנהיג את ישראל בבחינתו, מהמלכות שלמעלה מחזה, שהזווג הוא שלם שם, מפני אדם, וע"כ הארתו שלמה. (וכנ"ל דף ק"י) אמנם משיח בן יוסף אינו מרוצה מהנהגת משיח בן דוד, להיותו מבחינת עלמא דאתכסיא. והארתו ממטה למעלה, כי כל הנמשך מבחינת מחזה ולמעלה אינו מאיר ממעלה למטה, רק ממטה למעלה, וע"כ הוא רוצה למלוך ולהנהיג לישראל להאיר להם מבחינתו שהיא מהמלכות שמחזה ולמטה, המאירה ממעלה למטה בהנהגה גלויה, להיותה עלמא דאתגליא. וז"ס המחלוקת שהיה בין שאול ודוד, כי שאול היה מבני רחל דהיינו משיח בן יוסף, ודוד היה מבני לאה דהיינו משיח בן דוד. וכן בין רחבעם וירבעם, וכן בכל דור ודור, נמצא ב' הללו שמקטרגים זה לזה.
ובזה תבין סוד הכתובים שאמר לו יהונתן בן שאול אל דוד. ​ואני שלשת החצים צדה אורה וגו' אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה, קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי ה'. ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה, לך כי שלחך ה'. ויש להבין למה בחר יהונתן בסמנים הללו. והענין הוא, כי סוד שלשת החצים, הם ג' ענפין דש' שהם ג' ספירות חג"ת, הרומזים על ג' רגלי הכסא, אשר דוד הוא רגל רביעי אליהם. וכן הם רומזים על ג' ענפין דש התחתונה, שהם ג' ספירות נה"י, אשר מלכות בית יוסף היא רביעי אליהם, בסוד שביעאה לבנין (כנ"ל דף ק"י) ולפיכך נקראים חצים, משום שנחצו ונחלקו ג' ענפין הללו בין משיח בן דוד למשיח בן יוסף. הג' שלמעלה מחזה למב"ד, והג' של מטה מחזה למב"י. וז"ס אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה, שפירושו ממטה למעלה, דהיינו כטבע הארת הג' ענפין שלמעלה מחזה שה"ס משב"ד, תדע ברור כי שלום לך, שזהו אות אשר אבי שאול שהוא משב"י מודה בהנהגתך, ואינו חושב להרגך. אבל, ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה, שפירושו ממעלה למטה באתגליא, כמו הג' ענפין שמחזה ולמטה שהוא מדת מב"י, ואז לך כי שלחך ה', שזהו האות שהוא מקנא אותך ורוצה להרגך ולבטל הנהגתך. בכדי להנהיג את ישראל בהארת מב"י שממעלה למטה, באתגליא.
והנה נתבאר כי סבת התחלקות המלכות לב' ממלכות, לאה ורחל, שמהן ב' משיחין, מב"ד ומב"י, הוא, מחמת חסרון המלכות דמלכות שלא יוכל להמנות מטרם גמר התיקון, כי ע"כ נתקנה עכ"פ מלכות השלמה למעלה מחזה שהיא לאה, אשר מכחה מקבלת גם רחל תקונה, אע"פ שחסר לה המלכות דמלכות, דהיינו על ידי עליתה והתכללותה בלאה, ותדע, שמלכות דמלכות זו ה"ס ה' שבמש"ה וה"ס שער הג', המכונה ​נתיב לא ידעו עיט, שדרשו ז"ל עיט זה משה. כי כח"ב תו"מ יש בהמלכות שכל אחת מהן כלולה מעשר, הרי הן נ' שערים. וכיון שהמלכות דמלכות חסרה, אין בה רק מ"ט שערים, שמבחינת הכלים חסרה המלכות דמלכות, ומבחינת האורות היא חסרה כתר, כי יש ערך הפכי מכלים לאורות. (כנ"ל בפתיחה לחכמת הקבלה אות כ"ד ע"ש) ונתבאר, כי ה' דמשה ה"ס המלכות החסרה, שה"ס שער הנ'. והיא הסבה להתחלקות משב"ד ומשב"י.
וז"ש בזהר תצא אות מ"ח, דאמרו מארי מתניתין לרע"מ ולית חילא למשיחין למפרק לישראל בר מנך ובגינך אנון מתעכבין ואין כח לב' המשיחין לגאול את ישראל בלעדך, ובשבילך הם נעכבים, ואינם גואלים את ישראל, עש"ה. דהיינו כמבואר, שכל עוד שלא נתקן ה' דמשה, מוכרחים להיות ב' מלכיות, בכדי שעכ"פ תהיה אחת מהם שלמה לגמרי, דהיינו שמחזה ולמעלה, והשניה תקבל שלמותה על ידי הראשונה, וע"כ גם המשיחין הנמשכים מהן אינם בשלמות, כי הארת משב"ד אינה שלמה להיותה בבחינת חסדים מכוסים, והתחתונים לחסדים מגולים הם צריכים. והארת מב"י הנמשך מרחל, אינה שלמה, כי להיות כל תיקונה של רחל תלוי בלאה, כנ"ל, ע"כ מתמעטת הארתה שלא תוכל להאיר את חסדים המגולים שלה אלא ממטה למעלה, כמו לאה כי ע"כ חולק מב"י על מב"ד והיא רוצה לתקן את רחל שלא תהיה צריכה לקבל מלאה, ואז תאיר רחל גם ממעלה למטה, כנ"ל. הרי ששניהם אינם שלמים, וע"כ לית חילא למשיחין למפרק לישראל, מטרם שתתקן ה' דמשה, ויתגלה שער הנ'. וז"ש ובגינך אינון מתעכבין דהיינו בגין ה' דמשה שאינה מקבלת תקונה השלם, כמבואר.
וז"ש בתקוני זהר (תק' כ"ב דף ס"ז ע"א) שאומר שם אשר ה' דמשה איהו במשכונא לגביה אברהם אשר ה' דמשה נתמשכנה אצל אברהם, וכן אומר, מה' דאברהם למהוי בה שם עולם, ובה אשתלים ה' דמשה מן ה' דאברהם, להיות בה שם עולם, נשלמה בה ה' דמשה. ע"ש. והטעם הוא, כי ה' דאברהם הוא ה' הממותקת במדת הרחמים, שה"ס ה' זעירא דאברהם, וה' דהבראם (כנ"ל בהזהר אות רכ) ונתבאר לעיל דף ז' ד"ה וכבר, שזולת המיתוק הזה, לא היה שום מציאות מוחין לזו"ן ולתחתונים, ע"ש, ואלו המוחין ה"ס גילוי שמותיו הק' שבשבילם ברא את העולם. ונמצא שכל עוד שה' דאברהם לא גילתה כל המוחין עד לגלות כל שמותיו הקדושים, אי אפשר לבטל את מיתוקה של המלכות בהבינה, וממילא לא תוכל להגלות ה' דמשה.אמנם אחר שה' הממותקת דהיינו ה' דאברהם תגלה כל שמותיו הקדושים, אז תתבטל השתוף דמדת הרחמים בדין שהוא בחינת ה' דאברהם. ותתגלה ה' דמשה בכל שלמותה. הרי שה' דמשה איהי במשכונא לגביה דאברהם דהיינו לגביה ה' דאברהם, וכל עוד שה' דאברהם לא גילתה כל המוחין הצריכים, היא מעכבת את הגילוי דה' דמשה. אכן בגמר גילוי כל שמותיו הקדושים תתבטל בחינת השיתוף בהבינה, ותתגלה ה' דמשה הגנוזה ברישא דעתיק, בסו"ה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ואז יחזרו ב' המלכיות, לאה ורחל, להיות פרצוף אחד שלם בכל השלמות, ויחד עמהן יחזרו מב"ד ומב"י להיות אחד בכל השלמות ויגאלו את ישראל. ועל עת ההוא נאמר (יחזקאל ל"ז) ​קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה וגו' ולקח עץ אחד וכתב עליו ליוסף וגו' וקרב אותם אחד אל אחד וגו' והיו לאחדים בידי וגו' ולא יחצו עוד לשתי ממלכות, כמבואר.