זהר

רלד) ד"א אני חבצלת השרון, דבעיא לאשקאה משקיו דנחלא עמיקא, מבועא דנחלין, כד"א והיה השרב לאגם. שושנת העמקים: דקיימא בעמיקתא דכלא. מאן אינון עמקים. כד"א ממעמקים קראתיך ה'. חבצלת השרון. חבצלת, מההוא אתר, דשקיו דנחלין נפקין, ולא פסקין לעלמין. שושנת העמקים: שושנה מההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא, סתים מכל סטרין.

פירוש הסולם

רלד) ד"א, אני חבצלת השרון: שצריכה להשקות משקוי של הנחל העמוק, מקור הנחלים, דהיינו בינה, כמו שאתה אומר, והיה השרב לאגם וע"כ נקראת הנוקבא השרון מלשון מלשון שרב. שהיא צמאה לשתות מי הבינה. שושנת העמקים, היא נקראת כן, משום שנמצאת בתכלית העומק. ומי הם, הם עמקים, כמו שאתה אומר ממעמקים קראתיך ה'. חבצלת השרון, חבצלת היא, ממקום ההוא ששיקויי הנחלים יוצאים ואינם פוסקים לעולם. שושנת העמקים, שושנה, היא ממקום ההוא הנקרא עומק הכל, סתום מכל הצדדים.
פירוש. כי יש ב' מצבים בהנוקבא, א) כשהיא בסוד רביעי לאבות, והיינו כשעולה למעלה מחזה דז"א ונעשתה לרגל רביעי לכסא עלאה שהיא בינה. (כנ"ל דף כ"ח ד"ה ביאור) ואז הם בסוד ב' מאורות הגדולים, ששניהם הם במדרגה אחת, כי שניהם מקבלים מן הבינה. חג"ת דז"א מקבלים מקו ימין דבינה, והנוקבא המחוברת עמהם מקבלת מקו שמאל דבינה, דהיינו חכמה בלי חסדים, ואז היא צמאה ומשתוקקת מאד לקבל החסדים, כי חכמה בלי חסדים אינה מאירה. ובמצב הזה נקראת חבצלת השרון, שרון, היא מלשון, ישורו על אנשים, שפירושו ראיה. דהיינו קבלת החכמה. חבצלת יורה חבוי מצל, כלומר שאין לה צל, הממשיך חסדים. מצב הב' היא כשנקראת שביעי לבנין, דהיינו אחר שמתמעטת ויורדת מחזה ולמטה דז"א, ומקבלת מנה"י דז"א, כלומר אחר שנתקנה בב' נקודות הכלולות במסך דחירק, הנק' מנעולא ומפתחא, כי אז נכללת מחכמה וחסדים יחדיו, החכמה מעת שהיתה בסוד רביעי, דהיינו בבחינת חג"ת דז"א. והחסדים ממה שהיא עתה בסוד שביעי, דהיינו בבחינת נה"י דז"א.
וזה אמרו. אני חבצלת השרון דבעיא לאשקאה משקיו דנחלא עמיקא, דהיינו שצריכה לקבל חכמה וחסדים יחדיו מבחינת המסך דנקודת החירק אחר שנכלל בבינה, שאז נקראת הבינה נחלא עמיקא, נחלא היא בינה, שהיא מקור כל השפעות והמוחין. עמיקא, על שם התכללותה במסך דנקודת החירק מקו אמצעי. ואז נאמר על הנוקבא והיה השרב לאגם. כי כשהיתה בסוד חבצלת היתה יבשה בלי מים דהיינו בחוסר חסדים, אבל אחר שקבלה חסדים מנחלא עמיקא, נעשתה לאגם.
וז"ש שושנת העמקים דקיימא בעמיקתא דכלא. דהיינו מצב הב', שנמצאת כלולה בנקודת מנעולא, הנבחנת לעמוק מכל עמוק שאין מי שישיגה. אבל אם היתה כנקודה דמנעולא בלבדה לא היתה ראויה לקבל מוחין אלא שצריכה להמתק בבינה ולקבל נקודה דמפתחא, שבזה נמתקת וראויה למוחין, (כנ"ל בהקס"ז דף קכ"ג אות קכ"ב ד"ה ב' ע"ש) ואז נבחנת שיש לה ב' נקודות, דהיינו ב' עמקים. וז"ש, מאן אינון עמקים. דהיינו שיש בה ב' נקודות הנבחנות לב' עמקים, שאז נאמר עליה ממעמקים קראתיך ה'. דהיינו ב' עומקים.
וז"ש חבצלת השרון, חבצלת, מההוא אתר דשקיו דנחלין נפקין, ולא פסקין לעלמין, דהיינו שהיא חבויה מצל הבינה שמשם יוצאים חסדים בזווג דלא פסיק. וע"כ אין לה אלא חכמה בלי חסדים. וז"ש שושנת העמקים, מההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא וכו' כלומר שהשם עמקים נמשך לה בעיקר מנקודה דמנעולא הכלולה בה במצב הב' שהיא עמוקה מכל וסתומה מכל הצדדים כנ"ל.