זהר

רלג) ובגין דשבת וי״ט מתלבשין נשמתין בכתנות אור, אמר הנביא על כן באורים כבדו י״י, ואוקמהו רבנן, כבדהו בכסות נקיה. מיד דאמר מלין אלין, אשתטחו קמיה כלהו בני מתיבתא. דלית חדוה בינייהו, כחדוה כד אתחדש בינייהו רזא דאוריתא.

פירוש מעלות הסולם

רלג) ובגין דשבת וי״ט וכו': ומשום שבשבת ויו״ט מתלבשות הנשמות בכתנות אור לכן אמר הנביא על כן באורים כבדו ה׳ והעמידו החכמים כבדהו בכסות נקיה. מיד שאמר רעיא מהימנא אלו הדברים, השתטחו לפניו כל בני הישיבה, כי אין שמחה ביניהם כשמחה בעת שמתחדש ביניהם סודות התורה.
פירוש, ענין הידים, ואצבעות של הידים, והצפרנים משורשם הוא, כי ידים הן חסד וגבורה, הנעשות לחכמה בינה בעת גדלות בסוד שאו ידיכם קודש, ובכל יד יש ג׳ פרקים שה״ס חב״ד וג׳ פרקי הימין הם חב״ד דחכמה וג׳ פרקי השמאל, הם חב״ד דבינה. כי הקבורת המחובר אל הכתף, ה״ס דעת, והזרוע היא בינה, וכף היד עם האצבעות ה״ס חכמה. נמצא אצבעות יד ימין ה״ס חכמה דחכמה, ואצבעות יד שמאל ה״ס חכמה דבינה. ונודע שאיך מדרגה שלא תהיה בה פנים ואחורים, כי בכל מדרגה ישנן ע״ס כח״ב תו״מ וכתר חכמה וג״ר דבינה הם הפנים של המדרגה ותחתיהם ישנה פרסא, שבקטנות מוציאה חצי מדרגה, למדרגה התחתונה הימנה, שהיא ז״ת דבינה ותפארת ומלכות, ובגדלות יורד המסך של מלכות מן הפרסא למקומה, וחוזרים בינה תו״מ למדרגתם למעלה, ואותם בינה תו״מ שיורדים ועולים מכונים אחוריים אפילו אחר עלייתם למעלה בשעת גדלות.
לכן במדרגת חכמה של האצבעות ישנם ג״כ פנים ואחוריים, כי ראשי האצבעות בפנים לצד הבשר נבחנים לכתר חכמה ג״ר דבינה, דהיינו הפנים של האצבעות, וראשי האצבעות לצד הצפרנים, נבחנים לאחוריים, שנפלו בעת קטנות ועלו בשעת גדלות. וצפרנים עצמן, ה״ס הפרסא המבדלת בין כלים דפנים לכלים דאחורים.
ונודע שהמוחין נמשכים בדרך ג׳ קוים. קו ימין ה״ס מים וחסדים, קו שמאל ה״ס חכמה בלי חסדים שאין התחתונים יכולים לקבלו מחמת הדינים שבו, ואלו ב׳ קוים ימין ושמאל הם במחלוקת עד שנמשך קו השלישי המכריע ביניהם ומלבישם זה בזה. וה״ס תיקון הפרסא. ולכן צריכים להזהר מאד לקבל המוחין בבחינת קו האמצעי, ולא לנטות לא לימין ולא לשמאל, ואם נוטה משהו לצד השמאל מתגלים הדינים שבו מחמת הנטיה, וזה אמרו (באות ר״ל) ובמלאכה דלהון היינו בעת שעוסקים בתקון הכלים לקבל המוחין עם תקון הפרסא, אלה שלא נזהרים היטב, אתבקע דמא בצפרניהן כי דם רומז לדינים וצפרנים ה״ס הפרסא כנ״ל, לכן בעת שנוטים משהו לשמאל מתבקע הפרסא ומתגלים הדינים.
והנה להיות הצפרנים סוד הפרסא המבדלת בין כלים דפנים לכלים דאחוריים, והיא דבוקה על הכלים דאחורים, להיותה שורש הארתם כי כל הארתם באה מחמת שהפרסא הורידה את מלכות המסיימת ממנה למקומה, ועי״ז עלו הכלים בינה ותו״מ ונעשו לקו שמאל ולכלים דאחורים, הרי שהפרסא היא שורש הארתם, ולכן היא דבוקה בהם, כמו שצפרנים דבוקות על ראשי אצבעות, ולפיכך כמו שהפרסא היא שורש לכלים דאחורים, כן היא שורש אל הארת המדרגה התחתונה כי בעת שעולים כלים דאחורים של המדרגה העליונה לוקחים עמהם גם את המדרגה התחתונה, ונמצא שהפרסא היא שורש גם אל מדרגה תחתונה כמו שהיא שורש לכלים דאחורים של העליון. ונשמות אדם וחוה הן ממדרגה תחתונה של זו״ן, ולכן בעת שהפרסא העלתה את כלים דבינה ותו״מ של זו״ן שהיו נפולים לתוך נשמתם של אדם וחוה, עלו עמהם גם נשמתם של אדם וחוה למקום מלכות דאצילות, ונמצא שאותה הפרסא של מלכות דאצילות הדבוקה על כלים דאחורים של מלכות, היתה דבוקה ג״כ על אדם הראשון וזה אמרו (באות רל״א) ובגין דא תקינו לאחזאה צפרנים בהבדלה דהוה אדם מלובש בכתנות צפרנים דהוה נהרין כענני כבוד כי מלכות דאצילות נקראת כבוד בסוד ברוך שם כבוד מלכותו, כי מלכות נקראת שם ונקראת כבוד, ופרסא של מלכות נקראת ענני כבוד, וכמו שהצפרנים שה״ס הפרסא היתה דבוקה על הכלים דאחורים של מלכות, כך הלבישה כל קומתו של אדם הראשון, משום שהצפרנים היו שורש אל הארתו, ולבוש זה היה חשוב מאד להיותו בחינת הפרסא של מלכות דאצילות .
ואחר החטא אבד נר״ן שלו מאצילות, שהגיעו אליו מכח הפרסא, וממילא אבד גם את הלבוש של הצפרנים הבא מן הפרסא, וזה אמרו וידעו כי ערומים הם מנייהו בגופא ונשמתא ורוחא ונפשא ערומים מכתנות אור, דאינון מאורי האש כמבואר לעיל (אות רכ״ז) בסוד תרין אשות.
ולפי שיעור הקטן שנשאר בו מנשמתו הגבוהה, כן נשאר בו חלק קטן מלבוש הצפורן, שה״ס השיור של הצפרנים שעל ראשי האצבעות, שה״ס פרסא פרטית למדרגת חכמה שבאצבעות המבדלת לבין הכלים דפנים, לבין כלים דאחורים כנ״ל. וז״א ובגין דבשבת אתחזא לון באדלקת שרגא דשבת בתרין פתילות דאש, היינו במוחין הגדולים של י״ה המהפכים ב' אשות לאי״ש ואש״ה ומאירים מאורי אור לבדם ושולטים, ומהם מקבלים כל העולמות שלמטה מאצילות, ובמוצאי שבת יתעברון מנייהו, תקינו למימר במוצאי שבת הבדלה באש, היינו על אש הזה המתוקן שבמלכות, שהם כלים מאחורים של מלכות, כי ביום השבת המלכות הוא בזווג עם ז״א פב״פ, ואין ניכר בה בחינת שמאל כלל, וכל המדרגות הנמשכות מבחינת הארת חכמה נכללות ונבלעות בה ואינן נראות, ובמוצאי השבת מוציאה אותן ונראות בהארות חכמה, וזה אמרו (באות רל״א) ובגין דא תקינו לאחזאה צפרנים בהבדלה כי במוצ״ש מתחילים להאיר הכלים דאחורים של האצבעות, המתחילים לשלוט בעת ההיא, ומאירים ממה שמקבלים מן הנוקבא ממצב הא׳ לפני מיעוטה. והארת חכמה ה״ס ראיה. ובגין דשבת ויו״ט וכו' ואוקמוהו רבנן כבדהו בכסות נקיה לרמז על כתנות אור של המוחין הגדולים המאירים ביום השבת.